תל ליטוינסקי

תל ליטוינסקי הייתה מושבה שהוקמה ב1939 ובאדמותיה הוקם בית החולים תל השומר.
המושבה נוסדה בידי האחים ליטוינסקי (אמיל ליטוינסקי ומשה (מוריס) ליטוינסקי), בסיועו הכספי של הברון פליקס דה מנשה, על אדמות המשפחה, ושמה נקרא לזכר אביהם, יעקב אלחנן, ממייסדי תל אביב. המושבה תוכננה על ידי ריכרד קאופמן, להיות עיר גנים על כ-1700 דונם, שחולקו ל-2000 מגרשים, אך בפועל עד שנת 1936 התגוררו במקום רק 24 משפחות, ברחוב אחד, רובם עולים יוצאי גרמניה. בשנת 1938 התיישבה בסמוך למושבה, בינה לבין כפר אז"ר, פלוגה של בית"ר 
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הפקיע הצבא הבריטי מידי האחים ליטוינסקי 1200 דונם משטח המושבה לצורך הקמת מחנה צבאי באותו שם. בשטח המופקע הוקמו עד אמצע שנת 1942 בתי מלאכה וסדנאות וגם מרפאה קטנה. הצבא האמריקאי ששהה במצרים נזקק למתקן אשפוז ולכן הרחיבו הבריטים את המרפאה במקום לקיבולת של 450 מיטות. בנובמבר אותה שנה הוקמו מעל 95 מבנים טרומיים שסודרו בצורת פרסה. המחנה המורחב הפך לבית חולים שדה מס' 4 של הצבא האמריקאי. בפברואר 1943 הפסיקו האמריקאים להשתמש בבית החולים ובאביב באותה שנה חיברו האמריקאים את המחנה עם שדה התעופה הבריטי בלוד במסילת ברזל באורך של כ-13 ק"מ, שיצאה מתחנת כפר ג'יניס ועברה דרך יהוד. 
עם תום המלחמה שימש המחנה כבסיס לרכב, לתותחים ולסדנאות. מחנה תל ליטוינסקי הבריטי והדרך המבודדת אליו שימשו מטרה ללוחמי המחתרות. מחנה תל ליטוינסקי נכבש על ידי חטיבת אלכסנדרוני ב-15 באפריל 1948. במהלך הקרב נהרגו שלושה לוחמים עבריים וכחמישים ערבים.
לאחר קום המדינה, בעת שארגן חיים שיבא את חיל הרפואה, הופקע מן המושבה שטח נוסף והמתחם הוגדר כבית החולים המרכזי של צה"ל. בעצת בן-גוריון נקרא בית החולים על שם ארגון "השומר" - "בית חולים תל השומר". המדינה החל לכנות גם את היישוב בשם החדש, "תל השומר", היא ביטלה את מעמדו כמושבה והוא הוגדר כ"שכונה עירונית" שקיבלה שירותי-מינהל מעיריית תל אביב.
עם השנים, הפך בית החולים לאחד מן המרכזים הרפואיים המובילים בארץ. עם מותו של חיים שיבא, מנהלו ומיסדו של בית החולים, ב־1971, שונה שם בית החולים ל"מרכז הרפואי ע"ש שיבא".
יעקב אלחנן ליטוינסקי (אודסה, 1852 - תל אביב, 12 באוקטובר 1915) היה סוחר ופעיל ציוני, אח במסדר "הבונים החופשיים", וממייסדי תל אביב.
ליטוינסקי נולד בעיר אודסה שבאוקראינה (אז באימפריה הרוסית) בשנת 1852 לאביו משה הלוי. למד הן חינוך יהודי מסורתי והן חינוך כללי. כשבגר התחתן והיה מראשוני המצטרפים לאגודת חובבי ציון בעירו. בשנת 1880 התאלמן, חיסל את עסקיו ועלה לארץ ישראל.
עם עלייתו השתקע ביפו ונשא לאשה את בלינדה (שרה בילה) פינקלשטיין (בתו של יו"ר הקהילה היהודית בבורדו, אריה לייב פינקלשטיין). ניסה להקים טחנת קמח בעזה, אך נכשל, חזר ליפו, והקים בית חרושת לסבון. ב-1886 רכש קרקע בראשון לציון אך לא הצליח כחקלאי וחזר ליפו. הוא השתלב בעסקי העץ של הביל"ויי יעקב הרצנשטיין וייצר חביות עבור תעשיית היין שהחלה לשגשג במושבות הברון. כן רכש אדמות בשרון עליהם הוקמו לימים הקיבוצים געש ושפיים.
בשנת 1909 הצטרף לאגודת אחוזת בית לקראת ייסוד תל אביב, והיה למייסד המבוגר ביותר של העיר החדשה. בהגרלת המגרשים זכה במגרש ברחוב אחד העם 22 עליו בנה בית-מידות, מן הגדולים והמפוארים בתל אביב הקטנה. בביתו פעלה לשכת הבונים החופשיים "ברקאי" והבית שבנה עתיר סמלים של הבונים החופשיים.
ליטוינסקי נפטר בד' בחשוון תרע"ו, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.