הסניף המרכזי של בנק לאומי בתל אביב, לשעבר בנק אפ"ק או איך נולדה הסיטי של תל אביב

נכתב ע"י ד"ר איתן בורשטיין – המרכז להדרכה ולפיתוח עובדים בבנק לאומי.
ותודה מיוחדת למר בוריס רודשבסקי ולמר משה גת  במרכז להדרכה על העידוד והעזרה

ביום א' בשבוע,ב-1 ביוני  1923 (י"ז תמוז תרפ"ג),בקרן הרחובות הרצל ויהודה הלוי, נפתח הסניף הראשון של בנק לאומי בתל אביב. היה זה הסניף השמיני בא"י והעשירי של הבנק (שחנך סניפים גם בלונדון ובביירות).מספרו כיום 800.

במבט לאחור ניתן לקבוע שמיקומו של הסניף קיבָּע את רחוב יהודה הלוי והרחובות הסמוכים לו כמרכז הפינאנסי הן של ארץ ישראל ומאוחר יותר של מדינת ישראל.

כיום כמעט כל הנהלות הבנקים שוכנות בתל אביב ברחובות המקבילים ששמם קשור לחיבת ציון – רוטשילד, ליליינבלום, אחד העם ומונטיפיורי.(1)

אמנם, ההנהלה הראשית והסניף המרכזי של הבנק, שנקרא אז חברת אנגליא פלשתינה

(2), ואשר יכונה להלן בעקבות שמו האנגלי Anglo-Palestine Company – אפ"ק,

שכנו בשנת 1923 ביפו,לא הרחק משם,ברחוב שנקרא אז ע"ש המלך ג'ורג' החמישי (3), אך מאוחר יותר בשנת 1931, עם התפתחותה של תל אביב, החליטה הנהלת הבנק להעתיק לאותו מקום בפינת הרחובות הרצל ויהודה הלוי גם את משכנה שלה.

נזכיר שסניף יפו היה הסניף הראשון של הבנק בארץ ישראל. מיקומו שונה מספר פעמים. סניף זה פתח את שעריו בשנת 1903 במתחם אחר באותה עיר ברחוב עג'מי (כיום רחוב רזיאל) 18 ליד השער המכונה החדש, ומאוחר יותר ברחוב נג'יב בוסטרוס  (כיום רחוב יפת).

הסניף נסגר  בעקבות המאורעות  שפרצו בשנת 1936, ונפתח מחדש רק לאחר תום מלחמת העצמאות ואיחוד שתי הערים בשנת 1949. מספרו כיום אינו מקרי – 801.

מעלעול במספר מסמכים עולה שהמקריות העיוורת היא שגרמה להחלטה לפתוח את סניף תל אביב במקומו הנוכחי.

המגרש בפינת רחוב הרצל וצִדו הדרומי של רחוב יהודה הלוי נרכש ע"י נחמן פּלמן, ממייסדי תל אביב, שהקים בו את ביתו (יהודה הלוי 24)  בשנת 1910.

אגב, בין 66 מייסדי תל אביב היה אדם נוסף ששם משפחתו היה פלמן (חייקל), שבינו ובין פלמן הראשון לא הייתה כל קרבת משפחה. חייקל פלמן רכש את המגרש ביהודה הלוי 28 מאליהו כהנא (אחד ממייסדי ת"א) בשנת 1910, להלן יכונה מגרש זה פלמן-כהנא.

אנו נחזור בהמשך המאמר לגורל אותם מבנים.

מספר שנים לאחר מכן נרכש המגרש והבניין בפינת הרחובות הרצל ויהודה הלוי ע"י שלמה ברסקי.

בית פלמן לאחר הסבתו לסניף הבנק (1923)

השמות פּלמן וברסקי אינם אומרים מאומה לקורא הממוצע, אך בתל אביב בשנות השלושים דמויות אלו היו ידועות היטב.

נחמן פּלמן 1876-1951, יליד העיירה מזריץ (4) בפולין, עלה לארץ בשנת 1883. אביו נפטר בגיל צעיר, ואמו שרה- איטה נחשבת כאם הפרדסנות בארץ. פּלמן עצמו עסק בשלל עיסוקים – מדריך נטיעות, סוכן אגודת הכורמים, יצואן יין ומנהל מסחרי של המפעל למנועים של ליאון שטיין ביפו.

בשנת 1909 התמנה פלמן כפקיד בשלוחה הארצישראלית של חברת הנפט ואקום אויל

(Vacuum Oil כיום ExxonMobil), התקדם יפה בחברה עד שהפך למנכ"ל השלוחה הארץ ישראלית. כאמור היו נחמן פלמן ואשתו מיכל ממייסדי תל אביב. מאוחר יותר הקים את שכונת בית וגן מדרום ליפו, שהפכה ברבות הימים לעיר בת ים. מעברו לשכונה החדשה מסביר את מכירת ביתו בתל אביב לשלמה ברסקי.

שלמה ברסקי דנן (1874- 1923) יליד רוסיה עלה לארץ בשנת 1907 וגידל כרמים במושבה גדרה. עקב מחלת הכליות ממנה סבל מכר את נחלתו והתיישב בתל אביב בשנת 1913, שבמהלכה הקים יחד עם שותפים אחרים, ביניהם עו"ד אהרון מאני, את החברה 'קדמת ארץ', שרכשה ומכרה נכסים בתל אביב ובסביבתה.

בין הבניינים שמכר ש. ברסקי, והקשורים לענייננו, היה מבנה אחר ברחוב יהודה הלוי 36, שנרכש בשנת 1924 ע"י אפ"ק. מבנה זה נרשם ע"ש יו"ר מועצת המנהלים של הבנק יעקבוס הנריקוס קאן (ראה המאמר הקודם). שש שנים מאוחר יותר מכר הבנק את הבניין לשופט והרב יצחק מלכיאל מאני (1860-1933). בניין זה הוא היחיד שניצל מהריסה, הוא שומר ע"י בנק לאומי, ושולב בבניין ההנהלה החדש – בית לאומי.

אנו נעסוק אפוא במאמר זה בקורות האתר בו נמצא כיום הסניף המרכזי. למען הקיצור יכונה אתר זה בשם בית פלמן. אגב, בפינת רחוב יהודה הלוי אפשר כיום לראות שלט אדום של המועצה לשימור אתרים בו נכתב: "בית זה נבנה ע"י נחמן פלמן (1910) ממייסדי תל אביב".

בשנת 1915 לערך נרכש בית פלמן ע"י ברסקי. ארבע שנים מאוחר יותר ב-30.7.1919

(ג' אב תרע"ט) מישכן ברסקי את בית פלמן אצל אפ"ק תמורת הלוואה בסך 3,000 לי"מ (5).

הסכום נועד לכסות הלוואה בסכום זהה שהיה חייב ברסקי לאחד בשם משה חזן. ועד תל אביב אישר את המישכון באותו יום.

שנה מאוחר יותר בכ"ט בסיון תר"פ (15.6.1920) משכן אותו ברסקי מגרש עם בית ברחוב השחר (6) תמורת 6,000 לי"מ. גם מישכון זה זכה לאישור הועד באותו יום.

ב- 24.12.1920 (י"ג  בטבת תרפ"א) מודיע ברסקי לאפ"ק, שהוא ברסקי עומד לרכוש מגרש מאת אדם בשם אליהו זריפא, ולכן הוא נאלץ להעמיד למכירה את בית פלמן שמושכן קודם לכן לבנק. בהמשך למכתבו מבקש מהבנק להשיג מחיר הולם, ולהעביר חלק מן התמורה לזריפא. ברסקי מבקש במפורש מן הבנק שימכור את בית פלמן לקונה שועד תל אביב יסכים לקבלו.  הוא לא המתין זמן רב.

באותו יום ממש (ביום א' בשבוע) רכש הבנק בעצמו את בית פלמן תמורת 6,000 לי"מ. אין לשלול את האפשרות שהנהלת הבנק חיפשה עוד לפני כן משכן לסניף העתידי בתל אביב, ובקשתו של ברסקי היקרתה לפניה הזדמנות שלא יכלה להחמיצה. המיקום ברחוב יהודה הלוי היה עדיף מבחינתה על זה שברחוב השחר הצדדי יותר.

מכירה זאת מימנה את חובו של ברסקי לחזן, ומן הסתם גם את רכישת המגרש מידי זריפא.

סמיכות העסקאות, וכנראה איזו פרשנות לא נכונה, גרמו לגל שמועות בעיר הקטנה, שרובן היו בלתי מבוססות, וכך קיבל ועד תל אביב את התחושה שהרוכש האמיתי של בית פלמן אינו אחר אלא אליהו זריפא.

מתברר שוועד תל אביב, שבראשו עמד מאיר דיזנגוף, התנגד באופן עקרוני לישיבת נוכרים בתחומי העיר העברית הראשונה.

במכתב נזעם מיום כ"ב בטבת תרפ"א (2.1.1921 ) לזלמן דוד ליבונטין מנכ"ל אפ"ק ולסגנו אליעזר זיגפריד הופיין, תבע דיזנגוף במפגיע לבטל את המכירה לכאורה של בית פלמן לזריפא, תוך ניצול הסעיף בתקנון תל אביב שקבע שהוועד יאשר כל קנייה או מכירה של קרקעות.

דיזנגוף אינו בורר את דברי התוכחה שלו, וכך הוא כותב: " היום נודע לנו שהמכירה של בית ברסקי (פלמן) ברחוב יהודה הלוי, אשר אישרנו על שם הבנק, היא רק מכירה פיקטיבית, וכי הקונה האמיתי הוא אליהו זריפא… זאת  היא הפעם הראשונה בתולדות השכונה שלנו שיש לנו בעל בית לא יהודי בתל אביב, ואנחנו מתפלאים מאד כיצד הרשה הבנק לעצמו לשמשprêt-nom  (7) לדבר של מצווה שכזה, מבלי שאול את פינו… בדעתנו לבטל את החלטת המכירה בתור מכירה שנעשתה על יסוד אונאה (כך במקור)"

אפשר להתפלא הן  על חריפות לשונו של דיזנגוף והן על הדרך שבה הוא נקט. ליבונטין ודיזנגוף הכירו היטב אחד את השני. שניהם היו חברי תנועת "חובבי ציון", ובשיחה רגועה היו יכולים ללבן את אי ההבנה. כנראה שפגישה שכזאת לא נערכה בשל סיבות שונות כמו מצב בריאותו של ליבונטין. מן הסתם דיזנגוף היה באמת נסער ומשוכנע שהבנק היה מוכן לשמש כאיש קש כדי לאפשר לזריפא לרכוש את בית פלמן.

תגובתו של הבנק לא אחרה לבוא. למחרת ( 3.1.1921) עונה  מישהו מהנהלת הבנק וכותב "כדי לשלם את המגרש (שנקנה מזריפא) רוצה מר ברסקי להשתמש בתמורת ביתו ברחוב יהודה הלוי שהיה ממושכן אצלנו… ושנשלם את תמורתו למוכר המגרש.

זה כל העניין. למוכר המגרש (זריפא) אין כל שייכות ושום רשות אל הבית.

אחרי הביאורים הנ"ל תבינו בטח שיש לנו רשות לדרוש מכם שתקחו חזרה את המבטאים החריפים שהרשיתם לעצמכם להשתמש טרם שחקרתם את הדבר".

למחרת 4.1.1921 עונה מאיר דיזנגוף שהוא מצטער על אי ההבנה שיצאה בעניין זה בינינו, אך מוסיף שאין האשמה כולה שלו. "הסיבה העיקרית לדבר הזה היא שהנהלת הבנק לא מצאה לנחוץ להודיע לנו בזמנו את הדבר בעניין העברת הבית, כדי שנדע מה השיב לשואלים אותנו".

לא חלפו יומיים והבנק הגיב להאשמה של מאיר דיזנגוף : "נשאר לנו הרבה להעיר על דבר המאורע הבלתי נעים הזה, אבל הבעת צערכם רוצים אנו לעבור על כל זאת בשתיקה, והננו רק מקווים שלהבא לא תטו אוזן למלשינים מחסרי רגש אחריות. אין אנו מסכימים  שיהיה עלינו להודיעכם בדבר התחייבותנו לשלם לאחר את תמורת הבית שרכשנו לנו".

בנין זה יועד ע"י ליבונטין והופיין לשמש כסניף הראשון של הבנק בתל אביב.

הפרעות שבצעו הערבים ביהודי יפו, ואשר פרצו ב-1 במאי 1921 ונמשכו חמש יממות, שבמהלכן נספו 47 יהודים (אחד הקורבנות המפורסמים של אותן פרעות היה הסופר יוסף חיים ברנר), היו כנראה הזרז שהביא להחלטה על הקמה מיידית של סניף בתל אביב.

פתיחת הסניף הייתה חריג במדיניות השמרנית של פתיחת סניפים חדשים.
זולת הסניף בת"א לא נפתחו סניפים בין השנים 1914 (בעזה, הסניף שנסגר זמן קצר לאחר מכן בשל פרוץ המלחמה) ו-1930 (בפתח תקוה).

במכתב הנושא תאריך לא ברור משנת 1922, שנמצא בסניף טבריה, כותב ברוך בן טובים שעבד בסניף הטבריאני, שהוא מודה להנהלת הבנק על "הבשורה הטובה להעבירני בקרוב לת"א", ומוסיף "שלפי מה ששמעתי יסדר הסניף בבית ה' ברסקי השייך כעת לכם".

מתברר שעוד לפני עידן הדוא"לים והטלפונים הניידים עשו השמועות את דרכן במהירות לא רק בתוככי תל אביב הקטנה אלא גם בין יפו לטבריה….

מן המסמכים בארכיון הציוני העוסקים בהתאמתו של הבניין לשרת את לקוחות הסניף, אנו למדים שהופיין מדווח על כך מיידית לחברת אוצר התיישבות היהודים – חברת האם של הבנק. בתיקים אלו ישנן תכניות שונות של ארכיטקטים בתקציב בניה שהוגש ע"י חברת "הבונה  חברה אנגלית – פלשתינאית לבנייה". גם התייחסות להתקנת טלפון חדש לא נעדרת מן ההתכתבויות.

פרט מעניין המופיע בתיק זה היא רעידת אדמה בשנת 1927 שפגעה גם בתל אביב, ואשר גרמה לנזקים שדרשו תיקון בסניף.(8)

מנהלו הראשון של הסניף היה אליהו ליבונטין שהיה בנו של המנכ"ל. הוא כיהן בתפקידו עד שנת 1958 .

הגידול המתמשך בפעילותו של הבנק, שנקרא משנת 1930 ואילך בנק אנגלו- פלשתינה,  הביא ל"זחילתו" לכיוון רחוב נחלת בנימין. אופיו המסחרי השונה של רחוב הרצל והעובדה שהוא נחסם ע"י גימנסיה הרצליה מסבירה את התפשטות הבנק מזרחה.

כאמור, עם ההחלטה בשנת 1931 להעביר את ההנהלה הראשית לתל אביב פורסם בחודש מאי באותה שנה המכרז להקמתה במקום בו עמד בית פלמן. בין הדרישות שמוזכרות במכרז אפשר לציין "חדר לשמירת אופניים לפקידים – בערך 50 זוגות אפנים". היו זמנים…

הזוכה במכרז  היה האדריכל יהושע שטיינבוק (שני), שהגיש את הצעתו ביולי 1931.

בהתאם לתכניתו על שטח המגרש (1207 מ"ר) יוקם מבנה בן שלוש קומות (הקומה הרביעית הנוכחית נוספה בשנת  1934), לא כולל מרתפים וכספות, שנקראו אז "חדרי אוצר". שטחן הכולל של שלוש הקומות היה 724,65 מ"ר  (השטח המותר לבניה היה אגב  724,61 מ"ר….). רשיון הבניה ניתן ב-8.11.1931 . ההנהלה והסניף נפתחו שנתיים לאחר מכן.

לצורך הרחבת הסניף ובניין ההנהלה נהרס הבניין הסמוך לבית פלמן, הוא בית סנדר כהן (יהודה הלוי 26),שהיה אחד ממייסדי תל אביב.

אותיות שמו העברי והאנגלי של הבנק עוצבו  במיוחד ע"י האמן הנודע זאב רבן (9).

הן הורכבו על חזית הסניף ביום 12.8.1933. עלות העיצוב וההרכבה 28 לירות ארץ ישראליות.

הכניסה לסניף הייתה ממש בפינת הרחובות יהודה הלוי והרצל, בעוד שזאת להנהלה הראשית הייתה ברחוב יהודה הלוי.

בצמוד לבניין ההנהלה, על המגרש בו שכן בית פלמן – כהנא, הוקם בשנת 1935 הבנק האפותיקאי הכללי (General Mortgage Bank), שגם חזיתו פנתה לכיוון רחוב יהודה הלוי. בנין זה הפך מאוחר יותר למשכן ההנהלה.

בית סמילנסקי (יהודה הלוי 30) נרכש ע"י הבנק בשנת 1955 ונהרס חמש שנים מאוחר יותר. בתי בלוצרקובסקי וחיותמן (מספר 32-34 ) לא נצלו מגורל דומה. בשלושת המגרשים (יהודה הלוי 30-34) הוקם בראשית שנות השישים בניין ההנהלה המרכזית.

נציין שמיד לאחר הכרזת העצמאות ע"י דוד בן גוריון בבית דיזנגוף בשדרת רוטשילד לפני שישים שנה הועברה מגילת העצמאות  למשמרת  בכספת סניף  תל אביב שהיה קרוב  למקום  ההכרזה.

מהריסה ניצל רק בית מאני (יהודה הלוי מס 36 ), שמאחריו ועל ידו הוקם הבניין החדש של ההנהלה המרכזית (בית לאומי), שהושלם ביובל המאה לפתיחת הסניף הראשון ביפו – בשנת 2003.

נכתב באפריל 2008

(1)  המוסד הבנקאי היחיד שהנהלתו שכנה ברחוב אלנבי,רחוב הנושא את שם המצביא הבריטי שכבש את ארץ ישראל, היה…. הבנק הבריטי הגדול- ברקלייס די.סי.או. ובאנגלית Barclays Dominion Colonial & Overseas. אגב רשמית, גם אפ"ק היה חברה בריטית, כיוון שהוא נרשם בלונדון ב- 27.2.1902 .ממשיכו בנק לאומי נרשם כחברה ישראלית בשנת 1950 .

(2)  פלשתינה – ארץ הפלישתים.מונח לטיני (Provincia Palaestina ) שלאחר כיבוש א"י ע"י הרומאים ציין את הפרובינציה שנקראה מקודם יהודה. מטרת הרומאים בכינוי זה הייתה למחוק כל קשר בין העם המובס והטריטוריה. במשך כל שנות המנדאט הבריטי ציינה התיבה "פלשתינה" דווקא את … המוסדות הציוניים דוגמת המשרד הארצישראלי (Palästina Amt)שהיה השלוחה המקומית של ההסתדרות הציונית ומבשר הסוכנות היהודית,העיתון Palestine Post  (כיום  (Jerusalem Post,וכמובן חברת אנגליא פלשתינה שנקראה משנות ה-30 בנק אנגלו-פלשתינה.הכינוי מופיע גם בשם האנגלי של חברת הכשרת היישוב ( Palestine Land Development Corporation).

הארגונים  הערביים לא השתמשו בתיבה זאת, והיא נעדרת  למשל משם הגוף המרכזי של הערבים תושבי ארץ ישראל, שנקרא "הוועד הערבי העליון". לאחר מלחמת תש"ח נוכס השם ע"י הערבים, למרות שאין כל קשר בין הפלישתים (גויי הים) והערבים הפלסתינים.

(3)  רח' המלך ג'ורג' ביפו – כיום נקרא הרחוב שדרות ירושלים, כיוון שעם איחוד העיר לא היה הגיוני שיהיו שני רחובות בעלי אותו שם. אגב שמו הקודם של רחוב המלך ג'ורג' הנוכחי היה רחוב הכרמל, ומכאן שם המשכו בו נמצא השוק הנושא אותו שם.

במקום בו שכנה ההנהלה המרכזית ביפו נמצא כיום מועדון הבנק.

(4)  מזריץ – מרכז החסידות בה פעל המגיד דב בר ממזריטש  1704 – 1772.

(5)  לי"מ – לירות מצריות. המטבע המצרי הוכנס לשימוש לאחר כיבוש א"י בידי הבריטים בשנת 1918. הוא היה בתוקף עד האישור הסופי של המנדט הבריטי ע"י חבר הלאומים. עם אישור המנדט בשנת 1927 הוכנסה הלירה הארצישראלית למחזור הכספים בא"י.

(6)  רחוב השחר – הרחוב הנמצא כיום מערבית למגדל שלום נושא את שם כתב העת העברי שנוסד ע"י פרץ סמולנסקין בוינה. "השחר" היה  ביטאון חובבי ציון. גן הילדים באותו רחוב הוא הותיק ביותר בתל אביב,הגננת הראשונה הייתה אשתו של אליהו ספיר, מנהל סניף יפו וסגנו של ליבונטין.עם פטירתו הפתאומית של ספיר בשנת 1911 ירש את מקומו א.ז.הופיין.

(7)  prêt-nom – כך במקור, המשמעות העברית של הביטוי הצרפתי היא "איש קש". דיזנגוף שלט היטב בצרפתית הוא למד הנדסה כימית בסורבון שבפאריס והשתלם ביצור זכוכית בליון לפני עלייתו לארץ.

(8)  רעידת אדמה זאת, בעצמה של 6.2 בסולם ריכטר, ואשר מוקדה היה באזור בקעת הירדן, הייתה ההרסנית ביותר  במאה העשרים. בצפת נהרס הרובע היהודי ונמנו  כ- 65 הרוגים, בטבריה נהרגו כ- 20% מתושביה, נזקים קשים נגרמו גם בערים ירושלים, נצרת, עכו ושכם.

(9)  זאב רבן היה בין המורים הידועים ביותר של ביה"ס לאמנות ולעיצוב בצלאל בירושלים. יחד עם האמן מאיר גור אריה הקים בשנת 1922  "בית עבודה לאמנות אינדוסטריאלית". מוסד זה הוא שהרכיב את האותיות על חזית הסניף.

כמה מעבודות הקרמיקה של האמן נמצאות  עד היום על בנינים כמו זה בפינת אלנבי ורוטשילד .