בית חולים העירוני "הדסה" ברחוב בלפור

 

בית החולים היהודי הראשון בתל-אביב:

נולד, חי ושבק חיים

מאת פרופ' אבשלום מזרחי

פתיחה אישית

עבורי בית חולים העירוני "הדסה" ברחוב בלפור בתל-אביב, היה ציון דרך בחיי האישיים.

אבי המנוח – דב מזרחי**– או בשמו המקורי אַדִיבּ אַלמִשְׁרִקִי – עבד בבית החולים במשך ארבעים ושבע שנים.

אבי, יליד תימן, עלה עם אחיו המנוח אהרון (הַרוּן אַלמִשְׁרִקִי) והוא יתום בן 14 בשנת 1914.

עלייתם לארץ ישראל נעשתה בחופזה על ידי בני משפחותיהם בצנעא – בירת תימן – על מנת להבריחם מפני "גזרת היתומים" שהטילו המוסלמים – שליטי תימן – על היהודים. גזירה זו חייבה כל יתום או יתומה והם יהודים להמיר את דתם לאִסלם.

מסיפוריו של אבי נ"ע, למדתי שהם נחתו בנמל יפו, שבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה כאשר השלטון העות'מאני היה בארץ ישראל.

יתומים, ללא משפחה, ללא ידידים, ללא כל בסיס למחייה ומשען חברתי, תרבותי, או אחר, עסקו אבי ודודי בעבודות מזדמנות שונות בתל-אביב הקטנה של אז.

ברצף השנים והזמנים ימי מלחמת העולם הראשונה – הם הוגלו לתקופת מה לטבריה על ידי השלטון העות'מאני, שהיה כידוע מעורב במלחמה זו לצד כוחות הרשע הגרמניים. בשהותם בטבריה הייתה תקופה שעבדו בסג'רה – הלא היא אילנייה של היום – ולא פחות מאשר במחיצתו של דוד בן-גוריון. בתום המלחמה, הם ושבו לתל-אביב, בה הרגישו הכי בטוחים והכי רצויים.


** שמו המקורי של אבי – אַדִיב אַלמִשְׁרִקִי – החליפו תושבי הארץ ממוצא אשכנזי לדב מזרחי, השם דב אינו מקובל כלל בין שמות יהודי תימן. כך "נגזל" ממנו שמו המקורי אדיב – שכשמו כן היה – אדם אדיב ונעים הליכות.

בשנת 1920, התקבל אבי המנוח לעבודה כפועל ניקיון בבית החולים "הדסה" בתל-אביב, ששכן באותם הימים ברחוב נחלת בנימין 18, בבניין שאמור היה להיות מלון בבעלות יהודי בשם ספקטור.

אבי היה פועל הניקיון הראשון של בית החולים "הדסה" בתל-אביב!

בתפקיד של פועל ניקיון עסק אבי עד שבית החולים עבר למשכנו הקבוע ברחוב בלפור בשנת 1928.

בכישוריו הטבעיים, והוא ללא כל השכלה מינימאלית, פרט למספר שנות לימוד אצל "המוֹרי" בחדר התימני בצנעא, עמדו אנשי סגל בית החולים על יכולותיו ושיבצו אותו לעבוד במעבדה הבקטריולוגית של בית החולים. עבודתו הייתה תמיד קשורה להכנת קרקעי מזון שהיו דרושים לבדיקות הבקטריולוגיות שנעשו במעבדה. בנוסף, עסק אבי בעיקור (סטריליזציה) של כלי מעבדה (פיפטות, מבחנות, צלחות פֶטרי וכדומה שבאותה תקופה היו כולם מזכוכית ולא מפלסטיק כשם שהם בשעריה של המאה העשרים ואחת).

עם השנים, הפך אבי לבעל הניסיון רב ביותר בהכנת קרקעי מזון. כל תלמידות בית הספר לאחיות היו חייבות להרחיב דעת למשך מספר שבועות במסגרת לימודיהן במעבדות (בניהן הכימית והבקטריולוגית). בתקופת שהותן הן שהו במחיצתו של אבי המנוח, שכוּנה בפי כל "דוּבִּי". ולמדו מניסיונו העשיר גם השכילו מתבונתו, מראיית חייו המרתקת ומאופיו השלו, הצנוע, הרגוע, המחייך והאוהב, הסבלני והסובלני. שכן אבי היה אדם שקט, נעים הליכות, וְעָנָו בכל הליכות חייו.

ואני, שנולדתי בבית החולים "הדסה" ברחוב בלפור בשנת תרצ"ח (1937), אפשר לומר שגדלתי בין כותלי בית החולים. תמיד נהגתי לבקר את אבי במעבדה הבקטריולוגית ולשהות שם במחיצתו שעות רבות. שם ינקתי את "רוּחוֹ", "רֵיחו" ו"טעמו" של מקצוע המיקרוביולוגיה. אפוף בראייה זו, עם סיום שירותי בצה"ל למדתי מיקרוביולוגיה בבית הספר לרפואה בירושלים. שם הוכשרתי כמיקרוביולוג-ביוטכנולוג. במקצוע זה עסקתי למעלה משלושים שנים עם אשכולות של הצלחות והישגים ברמה הלאומית והבינלאומית.

ומבית האולפנא בירושלים קבלתי את כל תארי האקדמיים ועל כך גאוותי – "כי מציון תצא תורה". הכול כאמור, התחיל בבית החולים העירוני "הדסה" ששכן ברחוב בלפור בתל-אביב. זהו בית החולים ששרת את תושבי תל-אביב היהודים למן שנת 1918 ועד לסגירת שעריו בשנת 1992.

בית החולים העירוני "הדסה" ברחוב בלפור שימש נדבך חשוב ביותר בבניית התשתית הרפואית בתל-אביב. לכן ראיתי כחובה נעימה להביא כמה ציוני דרך חשובים ומעניינים הקשורים בית החולים זה.

בית חולים יהודי ביפו – תחילת התשתית האישפוזית

במקום מושבם ביפו הקימו להם היהודים תשתית קהילתית שאפשרה מסגרת חיים בתוך אוכלוסיה ערבית.
היו אלה ד"ר מנחם שטיין – הרופא ה"בילויי", שהיה רופא מטעם הפקידות של הנדיב במושבות והאחים אליעזר ושמעון רוקח, שהקימו אגודה ששמה "עזרת ישראל". עשייתם הייתה בתחומי החברה והבריאות, כך למשל הם הקימו ביפו (בשנת 1886) את הספרייה הראשונה ששמה היה כבר אז "שער ציון" שהפכה ברבות הימים לספרייה הגדולה בתל-אביב ספריית "שער ציון – בית אריאלה".

בנוסף, הם נודעו גם בכך שהיו הראשונים ש"פרצו" את "חומות" העיר יפו והקימו את שכונת נווה צדק – הראשונה בשכונות העבריות מחוץ ליפו.

גם בפן הבריאותי-רפואי עסקו פעילי אגודת "עזרת ישראל". הם הקימו את בית החולים היהודי הראשון בארץ ישראל. לשם כך, בשנת 1886 הם שכרו ביפו דירה והפכוה לבית חולים. השם שהעניקו לו היה "שערי ציון".

בית החולים שימש לא רק את תושביה היהודיים של יפו אלא גם את היהודים שגרו במושבות.

בשנת 1891 פרצה מחלת קדחת בקרב העולים שמלאו את יפו בעקבות גלי העלייה הראשונה. יפו הפכה למעֵין בית חולים אחד גדול. העוני והצפיפות הפיצו את המחלה גם בין תושביה הערביים של העיר.

עקב מצוקה כלכלית נסגר בית החולים, אך הצורך הדחוף בבית חולים הולידה את שתדלנותו של מרדכי אידלמן, שהיה מורשה של החברה "למען ציון" בירושלים. הוא חבר לגופים יהודיים אחרים בחו"ל (בני ברית ואחרים) והם שכרו ביפו בניין בן שתי קומות בו נפתח מחדש בית החולים "שערי ציון".

בית החולים היה צורך חיוני ביותר לבני הקהילה, בעיקר עקב ריבוי מחלות ומגפות שהיו תולדה של רמת היגיינה נמוכה ביותר ששררה בקרב התושבים. כך למשל, בשנת 1913 פרצה בארץ ישראל מגפת טיפוס הבטן שהפילה עשרות אלפים חולים – איש ואישה וביניהם היו גם יהודים רבים.

בשנת 1918 היו בבית החולים היהודי ביפו 10 מיטות. אלה היו מיועדות לאישפוז רק של מקרי חֵרום.

למן שנת 1918, עם תחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל, הפעלתו של בית החולים היהודי ביפו נתמך חלקית על ידי הג'וינט – הגוף הפילנתרופי היהודי מארצות הברית. אז הוגדל מספר המיטות ל-18 ונפתחו בו גם מרפאות חוץ.

בקיץ 1919, כאשר מספר רב של עולים הגיעו לארץ ישראל בתום מלחמת העולם הראשונה – תום השלטון העות'מאני ותחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל – הועמדו מספר המיטות בבית החולים ל-48 מיטות.

יהודי יפו מייסדים את "חברת בית החולים"

הדבר אירע בשנת תר"פ (1920), מהשנים הראשונות למנדט הבריטי בארץ ישראל. המצב הכלכלי בארץ היה קשה, בלשון המעטה. הצורך לשיפור משמעותי של השירותים לקהילה היהודית ביפו. היה גם הצורך להביא לתפקוד יעיל וטוב יותר של בית החולים היהודי, ביפו (בהנהלת ד"ר צ'לנוב שנפטר בשנת 1918).

וכאן עלתה היוזמה של "ועד העיר ליהודי יפו": לקחת את האחריות על עצמם ולדאוג לעצמם למְרב מחסוריהם. זאת, בין היתר, על מנת להביא לאווירה נאותה – בלשון שנאמר בכרוז (שיובא להלן) – "אל נתן מקום לפתחון פה לאמר נלקינו במכת המדינה של ההרגל בתמיכת-חוץ". אכן מילים קשות הדורשות הֵערכות אחרת של דאגה לעצמם ולא להושיט יד ולחיות על תמיכות ונדבות.

בכרוז שפורסם ליהודי יפו בחודש אדר תר"פ (1920), מודיע "ועד העיר ליהודי יפו" על יסוד "חברת בית-החולים". הוועד פונה לתושביה היהודים של יפו לתרום, בתשלומים חודשיים, כספים לטובת אחזקה תקינה, מסודרת ורציפה של בית החולים.

ולשון הכרוז בנושא זה מבקשת: "קבענו גם תשלום חודשי סמלי של 5 גר"מ (גרוש מצרי), ואנו בטוחים, כי אף תשוב אחד לא יעדר אפוא מרשימת החברים – המשלמים לחברת בית החולים… גורל קיומו ושכלולו של בית החולים נתון בידנו ובידכם".

כדרכם של החיים, היו כאלה שענו לפניית הוועד ותרמו כספים והיו שהתעלמו מפנייה אנושית זו.

השתלשלות ההיסטוריה שהביאה לפתיחתו של בית חולים בתל-אביב

בימי השלטון העות'מאני שכנו בין הערבים יהודים רבים ביפו. כמו תמיד, היו תקופות שקטות ולידן היו תקופות סוערות של מהומות ופרעות שפרעו הערבים בשכניהם היהודים.

כפי שתואר לעיל, ביפו שכן בית חולים יהודי. למִן שנת 1918 נתמך חלקית על ידי הג'וינט. בית החולים נאלץ לסגור את השערים בסוף שנת 1920, עקב הפסקת התמיכה בהפעלתו. למצב עגום זה נוספו הפרעות שפרעו הערבים ביהודי יפו. בחודש מאי בשנת 1921 (תרפ"א). יהודים רבים נטשו את ביתם ביפו ועברו לתל-אביב – העיר היהודית שנמצאת בחיתוליה. פניות של פרנסי הקהילה היהודית ביפו לקבלת סיוע אם באמצעות הקמת "חברת בית החולים" עלו בתוהו. פנייה לבני הקהילה היהודית ביפו לתרום מכספם להפעלת בית החולים לא צלחו. לזאת נוסף כישלון לשכנע את המושל הבריטי לתקצב את הפעלת בית החולים. מצב זה הגביר את הצורך בהקמת בית חולים יהודי בתל-אביב.

מסתבר, שאבן הפינה לבית החולים העירוני ברחוב בלפור 8 הונחה למעשה עוד בשנת 1914. אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה – והשלטון העות'מאני שולט בארץ – לא נמשכה בנייתו. חומרי הבניין הופנו – על פי פקודת המושל הצבאי הטורקי של יפו – לבניית מסגד שנשא את שמו של המושל – הלא הוא מסגד חסן-בֶּק, העומד על תילו אל מול פני הדולפינריום ברחוב הירקון בתל-אביב של ימינו.

והימים ימי פרעות (תרפ"א-1921). בית חולים היהודי ביפו שכן בינות משכנות הערבים. המהומות שפרצו בחודש מאי 1921 הביאו למפנה. פצועים יהודים – נפגעי המהומות – הופנו לטיפול חֵרום בגימנסיה "הרצליה", שכידוע שכנה בקצה של רחוב הרצל בפיתחה של שכונת נווה צדק.

הגימנסיה לא הייתה בנויה ולא הייתה לה קיבולת לאשפז פצועים וחולים. אלה הופנו לבניין ריק ברחוב נחלת בנימין 18. היה זה בניין בבעלותו של יהודי בשם ספקטור שיִעד את הבניין להיות בית מלון, אך טרם פתח אותו. כאן הייתה למעשה ראשיתו של בית החולים העירוני "הדסה" בתל-אביב. בבניין זה שכן בית החולים עד שעבר למשכנו ברחוב בלפור בשנת 1928. בימינו, קל  זהות את הבניין. המבנה – לפחות בחיצוניותו – דומה למבנה שהיה בשנת 1921 ובחזיתו שוכנת המסעדה של נקניקיות "אס". כשלעצמו,מפעל נקניקיות "אס" בתל-אביב הוא סיפור חלוצי של תעשיית הבשר המעובד בארץ ישראל, אך אין זה המקום לפרוס את יריעת הכתוב אודותיו.

התשתית האישפוזית במלון ספקטור הולכת ומתרחבת

בתחילה, היו בבית החולים ששכן במלון "ספקטור", עשר מיטות גם מספר מיטות זה הוא שמצוין בכתובים שונים. אך אבי המנוח ידע לספר לי שבתחילת הדרך היו בבית החולים ארבע מיטות בלבד. הצרכים של האוכלוסייה היהודית בעיר הביאו, כבר בחודש אוגוסט 1921, להגדלת מספר המיטות ל-75, במחלקות פנימית, כירורגית, ילדים ועיניים. לא אחת התפוסה עלתה והגיעה עד ל-85 מיטות.

המעבדה הבקטריולוגית, בראשותו של ד"ר ארתור פליקס, ששכנה בבית החולים היהודי ביפו עברה לדירה בת ארבעה חדרים בבניין הצמוד למלון "ספקטור".

לאור הקמת התשתית הרפואית במלון "ספקטור", בעקבות פרעות 1921, עקרה גם מרפאת החוץ ששכנה ביפו (בבניין שהוגדר "בניין המרפאות היפה ביותר במזרח התיכון") לתל-אביב.

זאת ועוד. בשנת 1923 הועברה מרפאת החוץ "הדסה", ששכנה בשכונת נווה צדק לבניין בית החולים ברחוב נחלת בנימין. במרפאה זו נתנו שירותי רפואת-יום ברפואת ילדים, עיניים, כירורגיה, פנימית, נשים ויולדות.

כמו כן, לאחר מכן נפתחה גם מעבדה כימית. היא הופעלה על ידי הכימאי ברנפלד, בהנהלתו של ד"ר פליקס, שהיה גם בקטריולוג וגם כימאי.

וכך מתפתחת בתבונה ובמחשבה בריאה תשתית רפואית-אישפוזית בתל-אביב על פי צרכי התושבים היהודיים ועל פי אמות התקציב הזמין.

הפעלת בית החולים בסיוע ארגון נשות "הדסה" והעירייה

להפעלתו של בית החולים היו דרושים שני תחומי סיוע עיקריים:

א.        סיוע מקצועי: הקמת תשתית רפואית מודרנית וחדשנית ברוח הקיים באותם הימים בעולם המערבי – לרוב בארצות הברית. תשתית זו הוקמה ברובה בסיועו של ארגון "הדסה" – שבסיסו בארצות הברית.

ב.         סיוע כספי: לתפעול שוטף של בית החולים. היה דרוש סיוע רציף. זה ניתן הן על ידי העירייה, הממשלה הבריטית (בימי המנדט), והן על ידי ארגון "הדסה".

כמה נתונים תקציביים שיכולים לעניין את הקורא הסקרן הקשורים לתקציב הפעלתו של בית החולים במלון "ספקטור":

  • עלות השכרתו השנתית הייתה 1,020 לי"ש (לירות שטרלינג).
  • עיריית תל-אביב שלמה 500 לי"ש לשנה לצורכי שכירת הבניין.
  • 700 לי"ש יועדו גם כן על ידי העירייה, לשם רכישה והתקנה של הציוד: מיטות, וכדומה לבית החולים במשכנו במלון "ספקטור".

בניית בית החולים ברחוב בלפור – מתחילה בשנת 1925

אף שהונחה אבן פינה כבר בשנת 1914 והימים ימי השולטאן העות'מאני, הונחה אבן פינה לבניית בית החולים ב-30 ליוני 1925. בטקס זה נכחו הנציב העליון, הרברט סמואל ורעייתו, ראש העירייה, מאיר דיזנגוף וקרואים נכבדים אחרים. מלאכת הבנייה ניתנה לחברת "סולל בונה".
תקציב הקמתו של בית החולים ברחוב בלפור עמד על 17,000 לי"ש. לצורכי בניית בית החולים תרמה "הדסה" ו"ועד הרופאים היהודיים באמריקה" 7,500 לא"י (לירות ארץ-ישראליות), הממשלה הבריטית השתתפה בפרויקט בסך 5,000 לי"ש.

בעוד הבניין הולך ונבנה ברחוב בלפור, התפוסה במלון "ספקטור" עולה ומספר המיטות עלה ל-127.

קצב הבנייה היה איטי עקב עיכובים בהעברת הסכום שהבטיחה הממשלה הבריטית לשם הקמת בית החולים.

בחודש דצמבר 1928 עבר בית החולים למשכנו החדש ברחוב בלפור. הבניין היה בן שלוש קומות וחצי עם חצר אחורית גדולה ורחבה שכללה גינה מוריקה ובה בריכת דגים – "ריאה ירוקה" בעגה של ימינו.

שטח בית החולים היה פרוס בין הרחובות בלפור (שם הייתה הכניסה הראשית), לרחוב מאז"ה ששכן דרומית לרחוב בלפור (שם שכנה הכניסה האחורית – כניסת השירותים).

בתחילת הפעלת בית החולים ברחוב בלפור, היו בקומה התת-קרקעית המטבח, שסיפק אוכל לחולים במחלקות בית החולים ומחלקת התחזוקה. האוכל הועבר למחלקות ששכנו בקומות השונות של הבניין במעלית שנקראה באותם הזמנים "מכונת הגבהה חשמלית".

בקומה הראשונה של הבניין שכנו משרדי ההנהלה, המעבדה הקלינית (בקטריולוגית וכימית) והמחלקה הפנימית.

הקומה השנייה כללה את המחלקות הכירורגיה והילדים ושני חדרי ניתוח.

הקומה השלישית כללה חדר רופאים וחלל ריק שבו היה מיועד לבנייה עתידית של עוד מחלקה אישפוזית.

בחצר בית החולים שכנו מבנים בודדים. באחד שכנה מחלקה למחלות מדבקות ובשני שכנה מחלקת נשים ויולדות.

לימים, הגידול באוכלוסיית העיר תל-אביב והדרישה המוגברת למערכת אשפוז רחבה יותר, נבנו עוד שני בניינים גדולים בחצר בית החולים. בבניינים אלה שכנו מחלקות נוספות כפולות של ילדים, פנימית, כירורגית, עור, עיניים, ועוד.

בחצר האחורית נבנה בניין שבו מוקמו המעבדה הבקטריולוגית והמעבדה הכימית. במעבדה הבקטריולוגית שבה נעשו גם בדיקות המטולוגיות.

מחלקת התחזוקה הועברה לחצר, וכך גם המכבסה הועברה לחצר והכניסה אליה היה מרחוב מאז"ה – כאמור היה הרחוב המקביל לרחוב בלפור מצד דרום.

כמו כן, קרוב ליציאה האחורית ברחוב מאז"ה שכן חדר המתים של בית החולים.

פריסת שטחו של בית החולים מרחוב בלפור (כניסה ראשית שקרוב אליה היה חדר המיון) ועד לרחוב מאז"ה (כניסה אחורית – שלה קרוב חדר המתים וממנו יצאו הלוויות), הביא לקללה שהתפתחה בעקבות פריסה גיאוגרפית זו. הקללה הייתה שגורה בפי תושבי תל-אביב הוותיקים: "שתכנס מרחוב בלפור ותצא מרחוב מאז"ה"…

מכון רנטגן שכן בקומת הקרקע של הבניין הראשי.

הוועד המנהל של בית החולים כלל באי-כוח העירייה, הממשלה הבריטית וההסתדרות המדיצינית "הדסה".

בתחילת הדרך יו"ר הוועד המנהל היה א' פרלסון. בוועד היה גם ד"ר מ' לבונטין, שמונה למנהל בית החולים בשנת 1937 (על שמו של ד"ר לבונטין קרוי רחוב בדרומה של העיר תל-אביב).

נסיון להקים בית חולים נוסף – לא צלח

ההערכה שצפויה  מצוקת האשפוז בבית החולים ברחוב בלפור  והרצון לשדרג  (מושג שלא היה קיים בלשון העברית של אותם הימים) את רמת השירותים הרפואיים ולהעבירם לפסים מודרניים גבוהים יותר, הולידו הכנת תשתית להקמת  בית חולים נוסף. אכן, חזון יפה וראיית עתיד נבונה.

לשם כך, רכשה העירייה, כבר בשנת 1925, חמישים הונם פרדס (פרדס פורטליס(. .הרכישה נעשתה מאפנדי איברהים שוקי, תושב הכפר הערבי סוּמֵיל (כפר ששכן עד למלחמת העצמאות, במתחם מפגש הרחובות אבן גבירול וארלוזורוב של ימינו). הפרדס שכן במִתחם שבו שוכנים כיום בניינה של עיריית תל אביב, ככר רבין וגן העיר.

בהיות כול האזור באותה תקופה  בשליטת הערבים (מגורים ופרדסים) , הם נהגו לפרוע ביהודים שרצו להתנחל באזור זה. כך, מפאת הסיכון נגוז ולא צלח הרעיון להקום המקום בית חולים נוסף.

אתר שמזכיר – ביודעין או שלא ביודעין – כוונות אלה , הוא  בריכת להשקיית הפרדסים שנותרה במקום (היכן ששוכן היום בנין עיריית תל אביב).לאחר קום המדינה הבריכה נקראה בשם בריכת "גן הדסה". הבריכה עמדה על תילה שנים רבות עד לבניית בניין העירייה. עד לבנייתן של בריכות שחייה בתל אביב שימשה בריכת "גן הדסה" כבריכה המובילה בעיר, בה למדו רבים מילדי העיר תל אביב לשחות ולהשתכש במים.

ליד הבריכה עובר רחוב הגסה, רחוב המקשר – אז והיום – את רחוב אבן גבירול עם רחוב שלמה המלך.

 לפנחנו אתרים ששזורים בעקיפין למערך הסיעודי בתל אביב של אז.

הפעלת בית החולים עוברת לרשות עיריית תל-אביב

השפל הכלכלי של שנות העשרים והשלושים של המאה-העשרים, שהציף את ארצות הברית (בארצות הברית זו הייתה תקופה קשה הידועה בשם "תקופת היובש"), הביא לצמצום התמיכה הכספית של "הדסה" בארץ ישראל. בשנת 1927 "הדסה" מבקשת לקצץ בתמיכתה זו. בעקבות זאת ועד הקהילה היהודית בעיר הקים ועד לבית החולים.

הנהלת "הדסה" בארץ הודיעה לעיריית תל-אביב שהיא ממשיכה לסייע כספית להפעלת בית החולים, אך בסך שיהיה פחות מחמישים אחוז מתקציב ההפעלה של בית החולים. זאת ועוד, "הדסה" הודיעה שיעור התמיכה הכספי שלה ילך ויפחת מידי שנה ויפסק לאחר חמש שנים.

הנהלת עיריית תל-אביב לא ראתה בעין יפה גזירה כלכלית זו. העירייה באה בדין ודברים עם הנהלת "הדסה" לשינוי מדיניות זו. גם המושל הבריטי התערב בנושא. בסופו של דבר הוחלט שהחל מ-18 בינואר 1931 תועבר הפעלת בית החולים לעירייה.

בשנת 1931, הקצבת העירייה להפעלת בית החולים הייתה 1,000 לא"י. לשם כך הטילה העירייה על כל תושבי תל-אביב ויפו היהודים מס מיוחד. הדבר נעשה באישור מושל המחוז הבריטי.

מאז, בית החולים נקרא בשם בית החולים העירוני "הדסה" תל-אביב.

על קצה המזלג – נקודות מעניינות על ההסתדרות המדיצינית "הדסה"

רבות נכתב – ובהרחבה – על תולדותיה ומעשיה של ההסתדרות (המדיצינית) הרפואית "הדסה".

מה שיובא להלן הוא כמה טיפות מִיָם – דוגמא וסמל למופת של התנדבות, של עזרה לזולת, של עזרה של בעלי יכולת לנזקקים ועזרה של יהודים ליהודים באשר הם. והכול ברוח שנאמר: "איש את אחיו יעזורו".

ניצני דרכה של "הדסה" החלו בשנת 1898 כאשר יהודיה אמריקנית, תושבת ניו-יורק, ששמה אֶמַה גוּטהייל, מתלווה לבעלה – אז נשיא הפדרציה של ציוני אמריקה – לקונגרס הציוני השני שהתקיים בבזל שבשוויץ.

אמה גוטהייל חזרה מהקונגרס והיא חדורת מוטיבציה ציונית. היא החליטה – בדרכה שלה – להֵרתם למפעל הציוני – אותו חזה ועליו ניצח בנימין זאב הרצל, אותו פגשה אמה גוטהייל בקונגרס וממנו התרשמה עמוקות.

וכך, בשובה לארצות הברית, הקימה אמה גוטהייל חוג לפעילות חברתית של נשים יהודיות בעיקר ניו-יורק. את החוג קראה אמה בשם "בנות ציון". חוג חברתי זה "שוכפל" וכאשר קבוצות נשים יהודיות הקימו חוגים כמותו ברחבי העיר ניו-יורק ובעיקר ברובע הארלם, שבאותה תקופה גרו בו רבים מיהודי העיר.

רוב רובם של חוגים אלה, שאגב זכו גם לשם הכולל "חוגי לימוד", נקראו בתחילה בשם "בנות ציון". עם הזמן, כאשר המוטיבציה הפמיניסטית פעמה בהן – ובצדק! – הן קראו לחוגים אלה בשמות של נשים יהודיות מפורסמות מההיסטוריה היהודית: שמות ארבע האמהות (שרה, רבקה, רחל, לאה), דבורה, יעל, וגם הדסה, שהוא שמה העברי של אסתר המלכה.

וכך, גם החוג של אמה גוטהייל קבל את השם "הדסה". מאז זהו שמו של הגוף שצמח, התרחב בממדיו והרחיב את יריעות בעשייתו שנקרא ארגון "הדסה".

סיפורה של "הדסה" והנגיעה הארץ ישראלית מתחיל למעשה בשנת 1909. בשנה זו בקרה בארץ ישראל אחת מנשות חוג "הדסה" של אמה גוטהייל בהארלם. שמה הנרייטה סולד. הנרייטה סולד הייתה המומה ומזועזעת ממראה עיניה על הרמה הירודה של אורחות חיי היהודים בארץ ישראל: דלות, עוני, מחלות, מגפות והעדר מערכות סיעודיות ובריאותיות לתמיכה ולעזרה ליהודים היושבים בארץ ישראל והפזורים בעריה ובמושבותיה.

בחוזרה לארצות הברית, יזמה הנרייטה סולד את רעיון הקמתו של ארגון ארצי-פדראלי של נשים יהודיות שמטרתו סיוע ליהודים בארץ ישראל, בעיקר באפיקי הסיעוד והבריאות.

את רעיון יוזמתה הביאה את הנרייטה סולד לזימון ישיבה בה הוכרז על יסוד "הדסה". הישיבה התקיימה ב-24 בפברואר 1922 במשרדו של הרב יהודה מגנס בבית הכנסת "עמנואל" ששוכן, במלוא הדרו, עד היום, בשדרה החמישית במנהטן. בישיבה השתתפו 38 נשים יהודיות ידועות כאמה גוטהייל עצמה, ואחרות.

הסניף הראשון של "הדסה" היה בניו-יורק, כדרכם של גופים וחברות נקבעו לארגון זה תקנון וחוקה.

הסעיף הראשון בחוקה היה: "תוקמנה מרפאות אזוריות בעריה ובמושבותיה של ארץ ישראל".

מעניין לציין שבראשית הפעלתו של הסניף הראשון – הניו-יורקי של "הדסה" היו בקופתו רק 300 דולר.

הוגת הרעיון – הנרייטה סולד – הייתה אשת מעשה, עטורת כישורים ויכולות בארגון ובעשייה ציבורית. היא הייתה בוגרת הסמינר התיאולוגי היהודי, מורה לשפות ולמדעים. כל אלה הִקנו לה יכולות בעשיית הקודש שנטלה על עצמה.

בוועידה השנייה של "בנות ציון" שהתקיימה ברוצ'סטר שבמדינת ניו-יורק בחודש יוני 1914 התקבלו, בין היתר, מספר החלטות ניהוליות וטקסיות: ראשית, הוחלט על השם ל"הדסה". אושר סמלה של "הדסה" והוא מגן דוד אדום, ומתחתיו עוצב הכיתוב "אֲרוּכַת בת עַמִי". סיסמא זו לקוחה מדברי הנביא ירמיה (ח, כב): "הַצֳרִי אין בגלעד אם רֹפֵא אין שם מדוע לא עלתה אֲרֻכַת בַּת עַמִי".

הפעולה הראשונה שעשתה "הדסה" הייתה שליחתן של שתי אחיות לירושלים. על מנת לסייע בתחומי הבריאות. מימן את נסיעתן נדבן יהודי משיקגו בשם נתן שטראוס. לימים, הוא יתרום רבות לנושא הבריאות בארץ ישראל.

האחיות – רחל לאנדי ורוז קפלן – הגיעו לירושלים בתחילת 1913 להן הצטרפו אנה לֵאון – ממייסדות "הדסה" הארגון וכמה מבני משפחת שטראוס.

העשייה המשמעותית הראשונה של האחיות (ושל ארגון "הדסה" בארץ ישראל) הייתה פתיחתה של המרפאה הראשונה בשכונת מאה-שערים שבירושלים. היה זה בחג הפורים תרע"ג (1913).

בכניסה למרפאה תלו את השלט הבא בעברית ובאנגלית:

בנות ציון אמריקניות

American Daughters of Zion

מכון שומרות חולים

Nurses Settlement

הדסה

Hadassah

פעולתן הסיעודית של שתי האחיות, אלה את תחומי ההיריון, המיילדות והתינוקות. כמו כן, הן טיפלו במחלת העיניים –גרענת –שהייתה נפוצה בין תושבי ארץ ישראל באותם הזמנים.

פעולותיה של "הדסה" בשנות מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) בארץ ישראל, נתקלו בעוינות מצד השלטונות העות'מנים שלא אהבו, בלשון המעטה, את האמריקנים. פעולות "הדסה" נמשכו בארץ ישראל ב"הילוך נמוך", בעוד שבארצות הברית שנות המלחמה הוקדשו לעיבוי התשתית הארגונית והכספית של "הדסה".

קבוצת עזרה מדיצינית של ציוני אמריקה

בשלהי מלחמת העולם הראשונה, בקיץ 1916, עקב המצב הבריאותי-רפואי הקשה בקרב יהודי ארץ ישראל, החליטה הפדרציה של ציוני אמריקה לעשות מאמץ ולגייס רופאים לעזרת הישוב היהודי בארץ ישראל. רבים מהרופאים היהודים תושבי מדינות שונות היו מעורבים ב"בוץ" המלחמה והפנייה הייתה ליהודי ארצות הברית. "הדסה" הייתה זו שהחליטה להתנדב ולסייע על ידי שליחת רופאים, אחיות ותרופות. עקב ימיה של מלחמת העולם הראשונה וקשיים אחרים המשלחת הרפואית הגיעה לארץ ישראל ב-18.8.1918, דהיינו  רק לאחר כיבושה של ארץ ישראל על ידי הבריטים מידי הטורקים.

בדרכה לארץ פגשה המשלחת בצרפת את הברון רוטשילד שהבטיח לסייע בידי המתנדבים. במצרים קבל את פני המשלחת מנהיג ציוני מארץ ישראל – הלא הוא המדען פרופ' חיים ויצמן – לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל.

המשלחת כללה של 18 רופאים במקצועות שונים, 20 אחיות ועוד אנשי סיוע ואדמיניסטרציה.

היעדים העיקריים של קבוצה רפואית-סיעודית זו בארץ ישראל גלשו למספר תחומים חשובים ורחבים: הקמת בתי חולים, הקמת מרפאות, הקמת מעבדות, פיתוח מערך היגייני לבתי ספר, פתוח מערך רפואי במושבות, שדרוג נושא ההיגיינה – סניטציה, טיפול בתינוקות, ביקורי בית אצל חולים, טיפול בעולים חדשים וביעור מחלת המלריה.

תרומתה של קבוצה זו היה רב ועצום. הם תרמו את שלהם ברחבי הארץ. זה היה הגרעין הרפואי-סעודי המשמעותי שנזרע בקרב יהודי ארץ ישראל באותה התקופה.

קבוצה רפואית זו הייתה זו שהנחילה בקרב יהודי ארץ ישראל תשתית בריאותית-רפואית-סעודית מודרנית ביותר – כפי שהיה על פי אמות המידה שהיו קיימות באותה התקופה בארצות הברית: ידע, ניסיון ומכשור רפואי מודרני – כמובן, במושגים של אותם זמנים.

בשנת 1920, עלתה הנרייטה סולד לארץ ישראל. היא הבינה שחייבים לאחד את שני הגופים קבוצת העזרה המדיצינית של ציוני אמריקה וארגון "הדסה". ביכולותיה האישיים ובמוטיבציה שלה היא דאגה להעביר החלטה בוועידת "הדסה", שהתכנסה בפיטסבורג בשנת 1921, להביא לאחוד שני הגופים. כך הוקם הגוף שנקרא "הסתדרות מדיצינית "הדסה" – "Hadassah Medical Organization".

ומכאן והלאה פעל בארץ גוף רפואי-סעודי זה שתרם רבות לתשתית הבריאות בארץ ישראל.

תשתית בית החולים העירוני "הדסה" בסוף שנות השלושים ובתחילת שנות הארבעים של המאה-העשרים – דוגמת חתך מעניינת לפעילות בריאותית-רפואית-סיעודית

מידי שנה בשנה מוציאה עיריית תל-אביב שנתון שמסכם את עשייתה במשך השנה בתחומים שונים, כולל בתחום הבריאות. המדובר ב"ידיעות עיריית תל-אביב". כך, להלן חתך של העשייה בתחומי הבריאות בשנת תרצ"ט (1938/9) ותחילת שנות הארבעים של המאה-העשרים ממצאים ותיאורים מעניינים.

יחידות סמך בבית החולים

  • בבית החולים פועלים כיחידות סמך ועזר לתשתית הכוללת של המוסד: מכון רנטגן, מכון לריפוי חשמלי, בית מרקחת, בית כנסת ומה שנקרא אז ספריית חולים. המדובר בספרייה שהחולים בזמן אשפוזם בבית החולים, יכולים לשאול ספרים ממנה. הספרים המיועדים להשאלה לחולים היו בשפות שונות. המדובר בבליל השפות הבאות: עברית, אידיש, פולנית, רוסית, גרמנית, אנגלית, הונגרית, איטלקית ובולגרית.
  • כמה מילים נוספות על הספרייה. אחד מרפואי בית החולים, ד"ר א' גרינברג, הוא שיזם את הקמת הספרייה. הספרים היו אוסף מתרומתם של אנשים וגופים שונים.

ובשנת 1939, הייתה תרומה מיוחדת לספרייה ועליה דווח בידיעון העירייה בזו הלשון: "הנהלת בית החולים, מקבלת בהשתדלותו של פרופ' ל'פ' מאיר, מנהל מחלקת הילדים, ספרייה מדעית גדולה של פרופ' פינקלשטיין מברלין שמכילה אלפי כרכים בכל מקצועות המדע". אכן תרומה נכבדה.

וכך, בשנת תרצ"ט (1938/9) ספריית החולים הכילה 5,114 ספרים וכאמור הם כתובים ב"לשונות שונות".

  • מרפאות החוץ עוברות למבנה חדש. גם על כך דווח בידיעון עיריית תל-אביב משנת תרצ"ט. שם נמסר שבשנת 1939 עבר אגף מרפאות החוץ (שעברו מסכת נדודים ארוכה עוד משנות העשרים) אל משכנם החדש באגף חדש שנבנה. מעליו מצויות מחלקות הילדים, ומתחתיו המכבסה ששרתה את בית החולים.
  • ·           מצבת כוח האדם – פרסונל בית החולים ומכוני העזר בשנת תרצ"ט (1938/9):

ההנהלה ומשרדים

½ 9

רופאים

25

משרד האחות הראשית

2

אחיות במכונים, מרפאות וכו'

½ 16

אחיות חדרי הניתוח

5

אחיות לטיפול בחולים

95

סניטרים

5

עובדים במעבדות

8

עובדי בית המרקחת

4

עובדים במחסן הלבנים

½ 3

עובדות במטבח

½ 11

עובדות בניקיון

26

שוערים

3

חצרנים

2

עובדים כלליים ושליחים

4

טלפוניסטית

1    

בס"ה

221

  • ביקורים אצל חולים. הנוהג הקיים בימינו שבו פוקדים מבקרים את החולים בהיותם מאושפזים, כמעט במשך כל שעות היממה, לא היה כנוהג זה בשנותיו הראשונות של בית החולים ברחוב בלפור. בתחילת דרכו של בית החולים היה הביקור מותר רק פעמיים בשבוע וגם זה לתקופה קצובה של שעה עד שעתיים ובשעות אחרי הצהרים. גם אז חל איסור שישהו יותר משני מבקרים ליד מיטת החולה.

"גזרה" זו הוקלה כאשר בשנות הארבעים הראשונות של המאה-העשרים, אז הותר לבקר את החולים מידי יום ביומו (כולל בשבתות ובמועדים), בשעות אחר הצהריים למשך שעה עד שעתיים בלבד.

וכדאי להזכיר לכולנו – המדובר בתקופה שרק למיעוט תושבים היה בביתם טלפון (שלא לדבר על אי קיומו של טלפון נייד). הקשר עם החולה או עם הרופא היה בפגישה של פנים אל פנים.

  • בית המרקחת משרת את כל צרכי מוסדות העיר. מסתבר שכבר בשנת תרצ"ח (1936/7) בית המרקחת של בית החולים היה מוקד לאספקת מרקחות ותרופות לא רק למחלקות בית החולים אלא גם למוסדות שונים ברחבי העיר תל-אביב. המדובר בבתי ספר, גני הילדים, מושבי הזקנים, מגן דוד אדום, "תחנות לטיפול בנשים הרות ויונקים" (זו "טיפת חלב" אך בלשון שהייתה נהוגה מאותה תקופה) ולשאר המוסדות הציבוריים הרפואיים האחרים בעיר.

בית מרקחת היה מוקד בו רקחו הרוקחים שבו חלק גדול ממה שנקרא באותם הימים "חומרי רפואה". הרוחקים שבו נהגו לרקוח בעצמם חלק לא קטן מהתרופות ולא להשתמש אך ורק בתרופות מסחריות המיוצרות על ידי חברות פרמצבטיות שונות, כפי שהדבר נעשה בימינו בהיקף גדול.

נסיקת איכות הטיפול הרפואי – בכל בתי החולים בארץ ישראל וגם בתל אביב

מספר לא קטן של בתי חולים בארץ ישראל היו נפוצים עוד בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה-העשרים. נירה ברטל, בספרה "ראשית מקצוע הסיעוד בארץ ישראל: 1948-1918" (הוצאת מכון בן-צבי, 2005), מספרת על ריבוי בתי החולים בארץ ישראל. חלקם הוקמו על ידי מעצמות אירופאיות גדולות, כנסיות נוצריות או עדות שונות. כך הוקמו רק בירושלים 19 בתי חולים בין השנים 1914-1842, עבור אוכלוסייה של כ-70,000 נפש מהם 45,000 יהודים.

רמת הטיפול הרפואי, מערך הסיעוד והמעבדות לא היה מהגבוהים, ויש אומרים שזה בלשון המעטה. רק משנות העשרים של המאה-העשרים החלה נסיקה ברמת האשפוז על כל פסיפס מרכיביו בסקטור היהודי.

הדבר התבטא בעיקר בשני מישורים: הצטרפותם של רופאים יהודיים ממדינות אירופה לסגל הרפואי בבתי החולים. היו אלה בעיקר רופאים מגרמניה וארצות הברית.

התרומה של "הדסה" למערך האשפוז בארץ ישראל הולידה גם נסיקה באיכות האִשפוז ומערכות האבחנה: "שכפול" של מעבדות בקטריולוגיה, כימיה, פתולוגיה מכונים לבדיקת רישום מוח חשמלי (EEG, Electro Encephalogram) , רישום לב חשמלית (ECG, Electro Cardiogram), מכוני רנטגן ומכונים לטיפול בהקרנות, ועוד.

הידע שהביאו עמם הרופאים מאירופה ומארצות הברית הוליד שִדרוג של תכניות הלימודים בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

הכנסה ל"סל התרופות" של אותה תקופה את הפניצילין – חלוץ התרופות האנטיביוטיות – בשנות הארבעים של המאה-העשרים – ואחריו הכנסה של חומרים אנטיביוטיים אחרים, ותרופות אחרות על בסיס סטרואידים ותרופות על בסיס של נגזרות כימיות אחרות, הביאו לנסיקה באיכות הטפול בבתי החולים.

כל שנאמר לעיל נעשה גם בבית החולים "הדסה" ברחוב בלפור בתל-אביב.

קריאת בית חולים "הדסה" ע"ש ישראל רוקח

ישראל רוקח היה ראש העירייה השני של תל-אביב, אחרי מאיר דיזנגוף. לימים, היה חבר כנסת ושר בממשלות ישראל בכנסות הרביעית והחמישית.

בטקס שנערך ב-29 במרץ 1973 נקרא בית החולים העירוני "הדסה" על שמו.

בטקס נכחו אסתר – אלמנתו של ישראל רוקח, מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' פדה, חברי מועצת העירייה, עובדי בית החולים ורופאים שעבדו בבית החולים עוד בזמן שישראל רוקח כיהן כראש העירייה. יצחק רוקח – אחיו המנוח, הודה בשם המשפחה. בתום הטקס הסירה אסתר רוקח – הרעייה – את הלוט מעל לשלט הכניסה לבית החולים, ראש העירייה יהושע רבינוביץ בירך את הקרואים.

אכן, ציון זיכרון מכובד לראש עירייה – שהיה אִיש אשכולות בעשייתו הציבורית.

בית ספר לאחיות שליד בית החולים "הדסה" בתל-אביב

יריעת נושא הסיעוד בארץ ישראל עד לקום המדינה מובא בהרחבה ולעומק על ידי נירה ברטל בספרה "ראשית מקצוע הסיעוד בארץ ישראל: 1948-1918" (הוצאת מכון בן-צבי, 2005).

שם מצינו נקודות חשובות ומעניינות. להלן כמה מהן:

  • בשנת 1943 נפתח בית הספר לאחיות ליד בית החולים "הדסה" בתל-אביב.
  • מסגרות הלימודים היו על פי אלו שהיו נהוגות בבית הספר לאחיות בית החולים "הדסה" בירושלים.
  • בתחילת דרכו בית הספר לאחיות שכן בבית מלון ששכן בסימטת בית השואבה – סימטא שתחילתה ברחוב אלנבי והיא סמוכה לרחוב בלפור. בקיץ של שנת 1945 עבר בית הספר לאחיות למשכנו החדש בבית הבריאות ע"ש נתן שטראוס ששכן במעלה רחוב בלפור כדי 200 מטר מזרחית מבית החולים "הדסה".
  • בבית הספר לאחיות היה מקום ל-75 תלמידות, אך בתחילת דרכו למדו בו רק 38 תלמידות.

ויתור על שכר הלימוד בבית הספר לאחיות הביא לתפוסתו המלאה, שכן באותה תקופה היה צורך גדול באחיות בתשתית הרפואית בתל-אביב – אם בבית החולים עצמו ואם במרפאות ובבתי הספר ברחבי העיר.

  • בשנת 1944 נפתח קורס למיילדות ראשון במסגרת בית הספר לאחיות.

נתן ולינה שטראוס נדבנים מארצות הברית שתרמו רבות לתשתית הבריאותית בישראל וגם בתל-אביב

נתן שטראוס (ואשתו לינה), זוג נדבנים מארצות הברית זכו לתואר – הבלתי רשמי: "אבות הרפואה הציבורית בארץ ישראל".

נתן שטראוס (1931-1848), נולד בארצות הברית למשפחה יהודית שהיו בה סוחרים נדבנים. הם היו מעורים בקהילת היהודים בארצות הברית.

כבר בצעירותו, גילה נתן שטראוס עניין בנושאי הבריאות. הוא השכיל להבין שמחלות נגרמות עקב תנאי היגיינה ירודים. עם מודעות זו הוא פתח רשת של מפעלים לפסטור חלב. שמו הלך לפניו כאדם שוחר בריאות ומבין בבריאות, הדבר שהביא אותו בשנת 1898 להיבחר לנשיא ועד הבריאות של העיר ניו-יורק.

מעורבותו בתחום הבריאות ובתחומים הנוגשים לה הביאו אותו, בין השאר, לתמוך ולסייע בפרויקטים גדולים ומרשימים הבאים – כולם בארצות הברית:

  • הקמת בתי מחסה לעניים ומחוסרי דיור.
  • הקמת מסגרת לטיפול בילדים חולי שחפת.
  • תמיכה וסיוע לנכי מלחמת העולם הראשונה.

כיהודי ציוני נלהב ראה נתן שטראוס צורך לסייע להביא לשיפור דאג לרמת הבריאות הירודה ששררה בתקופתו בארץ ישראל (היגיינה ברמה נמוכה, מחלות זיהומיות, ועוד). כך החליט לתרום מכספו לשיפור המצב הבריאותי של יהודי ארץ ישראל.

מרפאת הבריאות הראשונה שהקים נתן שטראוס הייתה ונחנכה בירושלים בשנת 1912.

בשנת 1913, מִמֶן נתן שטראוס חלק גדול מהוצאות שליחותן של שתי האחיות – רחל לאנדי ורוז קפלן – שנשלחו מטעם סניף "הדסה" בניו-יורק לירושלים. מטרת הנסיעה הייתה להביא לשיפור מסגרת הבריאות בקרב יהודי ארץ ישראל. לשתי האחיות בנסיעתן לארץ ישראל, אליהן נלוו, בין היתר, גם כמה מבני משפחת שטראוס.

נראה שהשיא במפעלי תרומתם של משפחת שטראוס הייתה הקמת מרכזי בריאות בירושלים ובתל-אביב. המטרה הייתה שמרכזי בריאות אלה ישמשו כמוקדים למתן ייעוץ בריאותי, בצד חינוך לבני גילים שונים וכו' בנושאי הבריאות המגוונים.

הידועים במרכזי הבריאות שהוקמו על ידי משפחת שטראוס היו בית הבריאות בירושלים, הקרוי על שמו, השוכן שם ברחוב שטראוס ובתל-אביב – בית הבריאות השוכן במעלה רחוב בלפור בסמוך לבית החולים העירוני "הדסה". גם זה האחרון נקרא על שמו של נתן שטראוס.

די מהר הבינו הזוג נתן ולינה שטראוס שיש להשתלב בעשייה עם מפעל ארגון גדול שתהיה לו "נשימה ארוכה" לשמירת רמת הבריאות הנאותה בארץ ישראל. הם ראו בארגון "הדסה" את הגוף המתאים, חברו לו והיו פעילים בו. ברצף העשייה הציבורית לינה שטראוס שמשה כסגנית נשיאת הכבוד של "הדסה".

התודה שהציבור היהודי בארץ ישראל העניק לנתן שטראוס היה בנוסף לקריאת בתי בריאות (בירושלים ובתל-אביב) ובקריאת רחוב על שמו בירושלים, הוא זכה לקריאת עיר על שמו בישראל, הלא היא העיר נתניה.

בית החולים העירוני "הדסה" משרת את הציבור היהודי הן בעִתות שלום והן בעִתות מלחמה

במשך כל שנות קיומו שרת בית החולים העירוני "הדסה" ברחוב בלפור את תושביה היהודים בעיר העברית הראשונה במדינת ישראל המתחדשת, אם לפני ואחרי הכרזת העצמאות – בעשרות שנות קיומה של מדינת ישראל, בית החולים היה נדבך חשוב במאבקה של המדינה בכל אלה שרצו (ולצערנו, עדיין רוצים) בחיסולה.

בית החולים טיפל בנפגעי הפרעות והפורענויות שיזמו הערבים בשנות העשרים והשלושים של המאה-העשרים. את פצועי לוחמי המחתרות השונות, את נפגעי הפצצות האיטלקים בשלהי מלחמת העולם השנייה בתחילת שנות הארבעים של המאה-העשרים את תל-אביב, את נפגעי מלחמת העצמאות, אם מהפצצות המצרים על תל-אביב ואם מנפגעי הצלפים שנפגעו מהירי מהשכונות הערביות (כמו שכונת מנשיה), פצועי הקרבות לכבוש יפו, פצועי מלחמת "קדש" ועד למלחמת ששת הימים.

להלן לקט קצר של אנשים ידועי שם שטופלו בבית החולים:

  • המשוררת רחל, נפטרה בבית החולים ב-16 לאפריל 1931, פחות מיממה לאחר שהובהלה לבית החולים מגדרה.
  • חיים ארלוזורוב, בליל שבת ה-14 ליולי 1933 קרוב לשעה 22:00, הובהל לבית החולים בעקבות התנקשות בחייו. קליע אחד נורה לבטנו. הוא נפטר תוך שלוש שעות עקב איבוד דם רב וחוסר יכולת של הצוות הרפואי לייצב את מצבו, מצב שאינו מקובל כמקרה קריטי.
  • ישראל קסטנר, הובהל לבית החולים לאחר התנגשות בחייו. היה זה ב-4 למרץ 1957. הו נפטר בבית החולים.

רפואת החירום בימינו – של תחילת המאה-העשרים ואחת, באותה תקופה הייתה עדיין בחיתוליה. האמת שבצרף האירועים היא שודרגה גם במסגרת בית חולים "הדסה" בתל-אביב במקביל למה שנעשה בבתי חולים אחרים ברחבי הארץ.

"הקשר התימני" בבית החולים העירוני "הדסה" בתל-אביב – דוגמא, סמל ומופת לעזרה לזולת

למִן תחילת המאה-העשרים גרו יהודים מקהילת יהודי תימן גם בתל-אביב. הם הקימו להם אזורי מגורים הקרובים, כמה שניתן, זה לזה, על מנת לאפשר חיי קהילה, בתי כנסת וכו', ברוח תרבותם בגולת תימן.

אף שהיו מספר אזורים בתל-אביב בהם התגוררו יהודים יוצאי תימן. המוכרת בשכונות יהודי תימן בתל-אביב הייתה זו הידועה בשם "כרם התימנים". מיקומה במתחם הגובל בשוק הכרמל ושכונת נווה צדק.

עיסוקם של בני תימן היה במלאכות שונות אשר בלשון המעטה, לא הביאו לרובם פרנסה טובה. רובן היו משפחות  קשי-יום. פה ושם היו גם כמה משפחות אמידות בקרב קהילת יהודי תימן. בלשון של ימינו הם היו נקראים בשם מה"עשירון העליון", אם כי ללא כול ספק מספרם היה הרבה פחות מעשירון.

לתל-אביב נוספו יהודים, שעלו לארץ ישראל מתימן בשלהי מלחמת העולם-השנייה – מסוף שנת 1943 ועד תחילת שנת 1944. היו אז מספר גלי עלייה שכללו מספר מאות יהודים מתימן. אישור לעלייתם ניתן על ידי השלטונות הבריטיים. ששלטו בארץ ישראל, במסגרת המכסות המותרות לעליית יהודים שקבעו הבריטים, באין עלייה באותם הימים ממדינות אירופה, שהיו מצויות בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ניתן האישור לעליית יהודי תימן.

והימים, ימי מלחמת העולם השנייה, ותחילת שנותיה של מדינת ישראל בשנות החמישים של המאה-העשרים, הם ימים קשים מבחינה כלכלית לרבים מתושבי הארץ, כולל לבני קהילת יהודי תימן. כמצופה, צרכיהם של בני קהילה זו גלשו לתחומים שונים. בתל-אביב הוקמה חברה ציבורית על ידי יהודים בני קהילת יהודי תימן שחיו בתל-אביב והם מהמעמד הבינוני, שהיה היציב כלכלית, אם כי חי ברמת חיים למטה מהבינוניות. חברה ציבורית זו נקראה בשם "עזרת אחים", והמוטו מייסדיה היה: "אנו נעזור לעצמנו". אבי המנוח היה בין מקימי גוף תומך ומסייע זה, ואכן, הם היו מסייעים לבני הקהילה שהגיעו לעתים אף עד חסרון פת לחם, הדבר נעשה אם במתן בסתר של עזרה בכסף, בביגוד, מלגות לתלמידים ובדרכי תמיכה אחרות. ממש עזרה לאחים – כשם הגוף שהקימו – "עזרת אחים".

והימים ימים שלא מעטים מתושביה היהודיים של ארץ ישראל אינם חברים באחת מקופות החולים (באותה תקופה היה אדם צריך להיות חבר הסתדרות על מנת להיות חבר בקופת החולים הכללית שהייתה הגדולה ביותר שבין קופות החולים האחרות). כך, כאשר היה צורך בייעוץ רפואי או בבדיקות מעבדה הייתה לרבים בעיה של חוסר אפשרות לקבלת שירותים רפואיים אלה בהיעדר אמצעים כספיים למימונם על ידי פנייה לרופא פרטי או למעבדות פרטיות.

אבי המנוח, היה הרוח החיה בעשייה ציבורית גם בתחום הבריאות לבני קהילתו – קהילת יהודי תימן וגם לבני קהילות ישראל אחרות. רבים מבני הקהילה תושבי תל-אביב ידעו ש"דב מזרחי מהמעבדה" יכול לעזור. אליו היו פונים בבקשה שיסייע בידם. הוא היה מבקש מרופאים- שנמנו על סגל בית החולים "הדסה" שיבדקו – חינם אין כסף – חולים מבני הקהילה. הוא היה פונה בחֵן ובדרכי נועם – מלבורנטיות במעבדות השונות שתבצענה בדיקה (או בדיקות) דם – גם כן ללא תשלום. וכך הצליחו לשרוד לא מעטים והחלימו ממצבי חולי שונים לאחר קבלת ייעוץ רפואי וביצוע בדיקות מעבדה ללא תשלום. התודה מגיעה לא רק לאבי המנוח – אלא גם לסגל הרופאים ועובדי המעבדות – דוגמא, סמל ומופת של עזרה לזולת.

"לכל דבר סוף בעולם הזה" – גם לבית החולים העירוני "הדסה" ברחוב בלפור

הישוב היהודי בארץ ישראל הלך וגדל- הלך והתעצם. כך גם מספר תושבי תל-אביב הלך ומתעצם. מערך שירותי הבריאות היה זקוק אף הוא הרחבה של תשתית האשפוז. כך, בין היתר, בבית החולים "הדסה" שברחוב בלפור היה צורך להרחבת יריעותיו. עם השנים, הוספו עוד מבנה ועוד קומה – טלאי על גבי טלאי.

תושיית פרנסי העיר הולידה את הרעיון להעברת בית היולדות ומחלקות הנשים (גניקולוגיה) למקום אחר. כך הופעל לראשונה בשנת 1951 בית יולדות ומחלקה גניקולוגית באזור שנקרא הקריה.

ההקלה בתשתית האשפוז בבית החולים ברחוב בלפור לא ארכה ימים, אז הוחלט על בניית מערך אשפוזי נוסף לתושבי תל-אביב. בשנת 1961 הופעל בית החולים "איכילוב" והוא על שמו של עזרא איכילוב שהיה חבר כנסת מטעם הציונים הכלליים והמפלגה הליברלית בכנסות השנייה עד הרביעית.

עם השנים, הורחבה יריעת האשפוז סביב בית החולים "איכילוב". והוקם המרכז רפואי על שם סוראסקי. לפנינו קומפלקס רפואי רחב ממדים ומודרני בתשתיתו.

על מרכז זה מצינו באתר האינטרנט של מרכז הרפואי על שם סוראסקי.

 

המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי ת"א –

תעודת זהות (נכון לחודש מרס 2006)

המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי הינו בית החולים השני בגודלו במדינת ישראל, המשרת את כל אוכלוסיית המטרופולין הכוללת 360,000 תושבי העיר וכן יותר ממיליון איש הנכנסים לעיר מידי יום למטרות עבודה, בילוי ועסקים. המרכז הרפואי ת"א המשתרע על שטח של כ-150,000 מ"ר, מאגד בתוכו שלושה בתי חולים: בית החולים הכללי "איכילוב" ומרכז השיקום ע"ש אידה סוראסקי, ביה"ח "ליס" ליולדות, וביה"ח "דנה" לילדים, ומשמש גם כמרכז הוראה ומחקר המסונף לפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת ת"א ולבית הספר לסיעוד ע"ש שיינבורן.

במרכז הרפואי כ-1,100 מיטות אשפוז, כ-60 מחלקות ומכונים וכ-150 מרפאות חוץ. בנוסף, פועל לצד המרכז הרפואי מכון לבדיקות רפואיות מיוחדות (מלר"מ) המאפשר קבלת טיפולים ייחודיים שאינם נכללים בסל הבריאות בכ-30 מרפאות.

המרכז הרפואי ת"א משמש בנוסף להיותו בית החולים של העיר ת"א גם כמרכז ומנקז ארצי (Referral center) בתחומים שונים כגון: טראומה, נוירוכירורגיה, נוירוכירוגית ילדים, אורטופדיה אונקולגית, כירורגיה של הסרטן, השתלה משולבת של כליה-לבלב, השתלת כבד, מיקרוכירורגיה של העצבים ועוד.

מרכז רפואי זה נותן שירות רפואי לחיילי צה"ל, טיפל בנפגעי פיגועי טרור, ועוד.

 

 


בשנת 1992, הופסקה פעילותו של בית החולים "הדסה -רוקח" ברחוב בלפור. כל המחלקות שנותרו בו הועברו למתחם בית החולים איכילוב. מאוחר יותר נהרסו כל מבניו של בית החולים שברחוב בלפור. במקומו הוקם בית דירות רב קומות – מִתחם רובע  לב העיר.

בשנת 1995, הופסקה פעילותו של בית היולדות ומחלקת הנשים הקריה. מאוחר יותר נהרס המבנה.

וכך בא הסוף לנדבך כה חשוב בהיסטוריה של תל-אביב בתחום הבריאות, כפי שנהוג לומר: "לכל דבר יש סוף בעולם הזה".

כמה אנשי שם מהסגל הרפואי של בית החולים "הדסה" שברחוב בלפור שיש מקום להזכירם

ברצף השנים הניעו את מכונת העשייה הרפואית רופאים ואחיות רבים ורבות.

להלן, כמה מהבולטים מהסגל הרפואי שהותירו את חותמם על בית החולים. כולם חשובים בשווה ואין חשיבות לסדר הופעתם:

  • פרופ' מכס מרקוס, יליד גרמניה. נודע ככירורג בכיר ודגול. הוא זכה לכינוי "רופא המחתרות", וזאת על תרומתו בטיפול בנפגעי חברי המחתרות שלחמו בשלטון הבריטי.

על שמו נקרא הרחוב "רופא המחתרות", בשכונת "כוכב הצפון" שבצפונה של העיר תל-אביב (קרוב לתחנת הכוח רידינג).

  • פרופ' גוסטב (יוסף) אשרמן. מגדולי רופאי הנשים. מנהל מחלקת נשים ויולדות. על שמו נקראת תסמונת אשרמן. פרופ' אשרמן היה הרופא שבכישרונותיו הצליח  הביא לכך שאימו של כותב מאמר זה, תוכל להרות, לאחר שנים ארוכות שהייתה עקרה. הוא גם היה הרופא  המיילד  (בניתוח קיסרי) של כותב מאמר זה. כותב המאמר חב לו את חייו.
  • פרופ' אפרים רפפורט. רופא, מנהל המעבדה הבקטריולוגית וההמטולוגית בבית החולים. רופא/מדען בעל שיעור ברמה בינלאומי. לזכותו מספר של ממצאים מדעיים הקשורים לאבחנה (דיאגנוזה) מעבדתית של חיידקי מעיים (בעיקר אבחנה בין זני החיידקים הגורמים לטיפוס הבטן).
  • ד"ר מרגלית, רופא הפרסונל (סגל העובדים) בבית החולים. אביו של דן מרגלית, מבכירי העיתונאיים בישראל.
  • מנהלי מחלקות ילדים. פרופ' נחום בוגר, פרופ' בן ציון ורבין,פרופ' ישראל היימן ופרופ' צבי שפירר היו מגדולי רופאי הילדים בישראל – אז והיום. האחרון (שפירר) ייסד את בית החולים לילדים דנה.
  • ואחרונה חביבה, האחות הרחמנייה  בתיה ספיטקובסקי. היא הייתה האחות האחראית של חדר המיון בבית החולים. ביד רמה, המשולבת עם אמפתיה לפונים לקבל ייעוץ רפואי נהלה בתיה את חדר המיון. היא הייתה קשובה לפניות הפונים לקבלת עזרה ברגעי מצוקתם ודאגה שיקבלו את הייעוץ מהרופאים במהירות המרבית.  בתיה היא אמה של אופירה ארז-נבון, מי שהייתה אשתו של יצחק נבון, נשיאה החמישי של מדינת ישראל. כידוע, אופירה נפטרה בטרם עת.

והרשימה עוד ארוכה… וכולם מהווים נדבכים חשובים ביותר בתשתית הבריאות של תל-אביב ומדינת ישראל.

זר של תודות

כותב המאמר רואה כחובה נעימה להודות לאותם אנשים יפים שסייעו בידו ללקט חומר כה רב, חשוב ומעניין. בזכותם ובעזרתם ניתן היה להביא את המאמר לתשתיתו הנוכחית.

  • ראשית, תודה לארכיון עיריית תל-אביב, שהעמיד לרשותי את כל קבצי הכתובים שבארכיון ואת הזכות להשתמש בכמה תמונות המצויות בו.

בארכיון זה, ברצוני להודות – אישית – מקרב הלב לנלי ורזרבסקי, עובדת הארכיון, שבנועם הליכותיה, בסבלנותה ובעזרתה – הכמעט אין-סופית – סייעה לי רבות.

  • תודה לד"ר נירה ברטל, לא רק על תכני הספרים שכתבה, אלא גם על אשר סייעה לי בעצה ובהכוונה.
  • תודה מיוחדת שלוחה לפרופ' נסים לוי, שסייע לי בעצה ובהכוונה בתחום סבוך ומעניין זה של ההיסטוריה.
  • תודה מיוחדת לספרני/יות ספריות שער-ציון – בבית אריאלה, על עזרתם הרבה באיתור כתובים שהיו חשובים לכתיבת המאמר.
  • תודה לאביבה דנון (בתה של מאיה ברכה נ"ע, שהייתה לבורנטית במעבדה הבקטריולוגית בבית החולים עשרות בשניםI. אביבה סייעה בחידוד הזיכרונות ובאיסוף תמונות למאמר.
  • ותודה לכל האחרים שסייעו לו ושאולי נשתכחו מזיכרוני.

על מחבר המאמר

פרופ' אבשלום מזרחי: מדען – מיקרוביולוג- ביוטכנולוג

רחוב בוני העיר 5

תל אביב 69373

טלפון: 03-6993786

פקס: 03-6994980

דוא"ל:  mizrshir@netvision.net.il

בבליוגרפיה

  1. עשרים שנות שירות רפואי בארץ ישראל (1938-1918) ההסתדרות המדיצינית "הדסה". ספר לכבוד פתיחת המרכז הרפואי של "הדסה" והאוניברסיטה העברית בירושלים ב-9.5.39 (כ' אייר תרצ"ט).
  2. חמלה וידע ראשית מקצוע הסיעוד בארץ ישראל 1948-1918 / נירה ברטל. מכון בן-צבי (2005).
  3. דרוש רק חלום – סיפורה של הדסה / משה מרלן לוין. הוצאת גפן (1998).
  4. מי ומה בתל-אביב / דב בן-מאיר. הוצאת מי ומה תקשורת ומקומות (1991).
  5. הדסה לבריאות העם / ציפורה שחורי-רובין ושפרה שורץ. הספרייה הציונית (תשס"ד).
  6. פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל (1948-1979) / נסים לוי. הוצאת הקיבוץ המאוחד והפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט, הטכניון חיפה (1998).
  7. היסטוריה של תל-אביב – משכונות לעיר (1909-1936) / יעקב שביט ושמעון בוגר. הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב (2001).
  8. אריחים מעטרים עיר – קירמיקה "בצלאל" בבתי תל-אביב (1929-1923) / בתיה כרמיאל. הוצאת מוזיאון ישראל, תל-אביב (1996).

תמונות למאמר על בית החולים הדסה ברחוב בלפור

  1. 1.         חוזר ועד יהודי יפו – עמוד 1
  2. 2.         חוזר ועד יהודי יפו – עמוד 2
  3. 3.         חוזר ועד יהודי יפו – עמוד 3
  4. 4.         בית החולים בימיו הראשונים, בבית ספקטור ברחוב נחלת בנימין. הצלם: אברהם סוּסקין.
  5. 5.         תכניתו של האדריכל ד' הרשקוביץ (משנת 1925), לבית החולים העירוני בתל אביב. בתכניתו, בין היתר, היו מתוכננים להיות משובצים בחזית הבניין קישוטי קרמיקה מעשי ידי אומני מבית הספר לאומנות בצלאל מירושלים. בסופו של הדרך, התכנית לא בוצעה (התקבל באדיבות מארכיון עיריית תל-אביב).
  6. 6.         בית החולים ברחוב בלפור בשנותיו הראשונות.
  7. 7.         תקנון לסדרי בית החולים משנת 1933 (התקבל באדיבות מארכיון עיריית תל-אביב).
  8. 8.         במעבדה הבקטריולוגית בשנת 1939. (מימין דב מזרחי, אבי מחבר המאמר, שהיה לבורנט בבית החולים מראשיתו במשך 47 שנים! הוא היה ה"לבורנט התימני הראשון" בתבל…)
  9. 9.         "הריאה הירוקה" – החצר הפנימית של בית החולים. המקום היחידי בו נהגו החולים ובני משפחותיהם לנפוש ולנשום אוויר צח.
  10. 10.     סגל עובדי המעבדה הבקטריולוגית (השנה 1939). במרכז התמונה יושב פרופ' אפרים רפפורט,מנהל המעבדה, מגדולי הבקטריולוגים בעולם. משמאלו יושב דב מזרחי, אביו של מחבר מאמר זה (התקבל באדיבות מאביבה דנון).
  11. 11.     מחזור 1956 של בית הספר לאחיות של בית החולים (התקבל באדיבות מארכיון עיריית תל-אביב).
  12. 12.     בטקס קריאת בית החולים על שם ישראל רוקח, ראש העירייה השני של תל-אביב. המועד 29.3.73.

בתמונה: עומד מימין, יהושע רבינוביץ, ראש העירייה. במרכז-יושבת: אסתר רוקח, רעייתו של ישראל רוקח (התקבל באדיבות מארכיון עיריית תל-אביב).

  1. 13.     סֵיר הרברט סמואל – הנציב העליון הבריטי.
  2. 14.     הנרייטה סולד.
  3. 15.     נתן שטראוס
  4. 16.     מאיר דיזנגוף.
  5. 17.     ישראל רוקח
  6. 18.     שער הכניסה לבית החולים מרחוב בלפור. הצוהר מימין- חלון השוער. משמאלו, שער הכניסה הצר להולכי רגל ומשמאלו, השער הגדול לכניסת אמבולנסים. צולם בשנת 1964. הצלם: וילי פרלנדר (התקבל באדיבות מארכיון עיריית תל אביב)
  7. 19.     החזית הדרומית של בית החולים – הפונה לרחוב בלפור ( התקבל באדיבות מארכיון עיריית תל אביב )

 

58 תגובות
  1. compare auto insurance quotes online free

    Information is power and now I'm a !@#$ing dictator.

  2. nrt insurance

    Hi Eva, you have once again excelled with your mission of taking care of our “four legged kids.” Emma has a few words of her own…. Eva – woof woof bark smile woof woof bark bark run woof bark Sally woof bring food bark smile jump-up.For a complete translation you can order Emma’s Canine-those-who-feed-me book at Emma’s soon to be website…it’sabouttimetheyunderstoodme.comThanksPM

  3. summit insurance

    You keep it up now, understand? Really good to know.

  4. guernsey car insurance quotes

    Cool! That's a clever way of looking at it!

  5. the marine insurance company ltd

    This has made my day. I wish all postings were this good.

  6. how much car insurance a month

    now their ponzi pyramid scheme is coming to an end. So guess what. They have to start wars or a big war to cover thier tracks. The elite corporate banksters do it every time.

  7. pzu auto pomoc insurance

    slm ben den panik atak var ama doktora gidiyorum iylesiyorum eve geliyorum iyi his etmiyorum kendi kendime diyorum ne olursa olsun basinizi yormayin fazla dusun meyin ama doktora gorun mekte fayda var ALLAH sifa versinben ilac kulandim ama hic bir sifasini gormedim sadece 16 kilo aldim o bana kar kaldi unutmayin ki ALLAH dert vermis beraberinde derman da vermis demi

  8. aramark insurance

    While subways for Cape Cod are a complete fantasy, some kind of interurban trolley system is at least plausible, and indeed many such systems existed all over the country. It might be neat to make modern-style maps of these long defunct systems, such as the one that ran from Providence to Bristol and Fall River. Maybe even make a couple of modern ad posters for it or something, and put it up in public places.

  9. walmart to sell auto insurance

    foarte interesante ipostazele in care ai surprins tipuri atat de diferite de cladiri…parca am zarit si Micul Trianon de la Floresti…cel mai mult imi place usa cu un singur geam in zidul cenusiu si floarea rosie…atat de vie…

  10. insure my excess

    You've got it in one. Couldn't have put it better.

  11. brewton insurance

    I’m sure you will get those sleeves done quickly! Stocking stitch in the round grows almost without you noticing it, I find! (most of the time…heh!)I love to knit while watching sports – it helps that I pretty much always watch it on telly, so I have the commentary to tell me what’s going on and instant replays in case I’m looking at my knitting instead of the telly. But I dream of going to the cricket and knitting all day. I suspect I’d find roller derby a bit too exciting to knit whilst watching it!

  12. car insurance army

    None can doubt the veracity of this article.

  13. progressive insurance missoula mt

    You not going to believe this but I have lost all day searching for some articles about this. I wish I knew of this site earlier, it was a fantastic read and really helped me out. Have a good one

  14. snowmobile comparison

    Yo, that's what's up truthfully.

  15. windhaven auto insurance quote

    This is just the perfect answer for all forum members

  16. safe auto renters insurance

    While I have read your article, and agree with most of the writer’s propositions, your writer has given me plenty to think about. I will be rereading the article in order to catch more information.

  17. a&z insurance

    I experimented with viewing your website on my new iphone 4 and the structure does not seem to be right. Might wanna check it out on WAP as well as it seems most mobile phone layouts are not really working with your site.

  18. general liability insurance arizona

    ummm…deja vu????????? didn’t this exact conversation go down last week? people are so funny. yeah, cooldmz is claiming he made up the word. in fact, i think he is claiming he made up the internet and blogging and words in general.

  19. auto insurance callahan fl

    I'm grateful you made the post. It's cleared the air for me.

  20. allianz insurance

    It's a pleasure to find someone who can identify the issues so clearly

  21. drug test for car insurance

    This insight's just the way to kick life into this debate.

  22. best snowboard insurance

    Whoa, whoa, get out the way with that good information.

  23. veteran insurance

    The boy’s mother needs to go around to the other parents in the school, specifically the parents of boys. They should plan a “walk out”, where for one week none of the boys go to the school. It probably would have a bigger impact if it happened during some sporting event as well. During the week the parents should have some extra-curricular “education” for the boys, probably about the impact of unprotected sex, STD’s, appropriate PDA, etc.After the impact of the boycott (snicker) is seen then the school will probably change its tune. It may even ripple up to the school board for that district.

  24. insurance quote calgary

    That's not just logic. That's really sensible.

  25. cheap car insurance rock hill sc

    Hofer,I wouldn’t expect you to like any type of idea that does not involve Smith at QB. It may not happen this week, but look for it at some point during the season.And yes it involves an agenda. CK is the QB of future for this franchise, and when given the opportunity to put him in the game in a good situation to succeed I foresee Harbaugh doing so.

  26. cheap car insurance in fort wayne indiana

    get a sheer tint moisturizer to give you a rosy glow use blackeyeliner only on the upper inside rims and lipgloss, you are lucky to not have scarsss oh and i would recommend getting another concelear ask for help at clinique they have some good stuff mac should also but if you got that from mac? or try in sephora or ultaaa

  27. cheap insurance fiat 500

    You've got to be kidding me-it's so transparently clear now!

  28. online retail insurance

    Finding this post has answered my prayers

  29. define sports

    Please teach the rest of these internet hooligans how to write and research!

  30. does insurance follow the car or the driver in pa

    Haces el print screen, luego lo pegas en Mspaint, allí le recortas lo que no ocupas y la grabas como jpg en tu disco duro.Luego la llamas desde Arcmap, con el mismo botón de “add data” como que vas a llamar un shape, y eliges la imágen de donde la guardaste. Responder

  31. iaa auto insurance san diego

    I don't know who you wrote this for but you helped a brother out.

  32. american auto insurance kissimmee

    Och, cudownie, że są tacy ludzie jak Ty Basiu Gratuluję udanej akcji!Fajnie, że Kamil Bednarek miło przyjął Natalkę Może sam zaangażuje się w Marzycielską i będzie pisał listy? ;))Pozdrawiam i duużo uścisków

  33. shipping insurance online quote

    Okay I'm convinced. Let's put it to action.

  34. alabama car insurance laws

    Shoot, who would have thought that it was that easy?

  35. car insurance quote cgu

    aya: I really liked the quality-feel, if it lasts longer than usually, i don’t know, but yeah to me seemed like the quality has gotten better .Pierre & Sara: Den skulle gerne fungere optimalt i Internet Explorer og Google Chrome-browserne, jeg vil personligt anbefale Chrome, men ja, der er desværre problemer med siden i Firefox

  36. does a car need insurance to be parked on a road

    Uf, como mola cuando tienes tiempo para pegarte una viciadita con un videojuego (sick… volverán las vacaciones y entonces, prometo que no volveré a pasar hamb… MONO DE VIDEOJUEGOS)… Una preguntita, así, como quién no quiere la cosa… ¿de dónde sacas esas fotos? ¿eh? ¿eh? porque yo me paso el día viendo imágenes via web y otros y no hallo frutos con formas fálicas como esos, palabra de niña mala.

  37. phones for you insurance

    Nice post. I was checking constantly this blog and I’m impressed! Very useful info specifically the last part I care for such information much. I was looking for this particular information for a long time. Thank you and best of luck.

  38. glencoe insurance

    I came, I read this article, I conquered.

  39. cheap 1 day car insurance under 25

    Hej! Åååh vilken vacker uggla! Vart har du hittat den? jag försöker med lysa upp november mörkret med ljus! Underbar lampor å ljustakar är svaret! Sv; badkar är ett måste för mig , det enda sättet att slappna av helt efter en stressig dag=) Du får se till å låna nån väninnas eller boka in ett besök på någon lokal relax eller spa=) ha en toppen fin kväll nu du å ugglan=) Kram på er!

  40. 21 century insurance customer service

    You've really impressed me with that answer!

  41. best car insurance for bad credit

    There are no words to describe how bodacious this is.

  42. a max insurance houston tx

    The voice of rationality! Good to hear from you.

  43. mercury insurance pay

    In the Trenches: The Training Bottleneck – Intuit Small Business Blog My new employee has started, but there’s a ramp-up bottleneck when it comes to training. We’re just pushing past it as quick as we can.

  44. metro car insurance oklahoma city

    Salve, ho scoperto solo questa mattina che avrei potuto votare per le primarie del Pd qui a Parigi. Vorrei sapere se domenica prossima potrei votare per il ballottaggio pur non avendo votato ieri.

  45. petplan insurance coverage

    Ja det er da en værre redelighed :), jeg hÃ¥ber at det gÃ¥r godt pÃ¥ hospitalet i dag og at du fÃ¥r svar pÃ¥ noget af det du ikke ved noget om.Snestorm – det er lige mig 🙂

  46. identity theft protection insurance

    An intelligent point of view, well expressed! Thanks!

  47. aaa rental car insurance coverage

    Knowledge wants to be free, just like these articles!

  48. cashback car insurance quotes

    maggan skriver:Addie du har nog tankt fel nu , det är 2010 som gått inte 2011, visst går tiden fort men det var i fortaste laget. Ha det gott krama barnen. Kram svärmor :biggrin:

  49. cars with cheap insurance and cheap road tax

    My husband loves succotash and your recipe reminds me I need to make this more often, especially come summer! I better get moving as yours looks delicious.

  50. best auto insurance providers

    Of the panoply of website I've pored over this has the most veracity.

  51. insurance criteria for totaling a car

    Definitely believe that which you stated. Your favorite justification appeared to be on the net the easiest thing to be aware of. I say to you, I definitely get irked while people think about worries that they just do not know about. You managed to hit the nail upon the top and also defined out the whole thing without having side effect , people can take a signal. Will probably be back to get more. Thanks

השארת תגובה