רחוב אלנבי – חיבורה של תל- אביב לחוף הים

מקור: ספר תל- אביב, בעריכת א. דרויאנוב, תרצ"ו

"החברה החדשה" נוסדה בקיץ תרע"א [1911]. ראשוני מייסדיה היו: יהודה- ליב אבוהב, יהושע גולדברג, עקיבא וויס ומנחם שנקין. לאחר זמן- מה נצטרפו אליהם גם אברהם לב ויוסף אליהו שלוש. מלכתחילה, הייתה כוונתה לקנות קרקעות בכל מקום בארץ. למעשה, התרכז כמעט כל פועלה בקנית קרקעות על גבולות תל- אביב.

בסוף 1911, או בתחילת 1912, קנתה כאן את שטח הקרקע הראשון: 126,000 אמה מאדמת "שייך עלי" – הוא השטח מפסי מסילת- הברזל [לימים: רחוב אילת]עד מרכז בעלי- מלאכה של עכשיו [לימים: הצטלבותהרחובות שיינקין / יוחנן הסנדלר]. בתיווכו של זריפה, אחד מחשובי הערבים- הנוצרים, קנתה את הקרקע ושילמה מחירה 1.55 פרנק לאמה מרובעת. וכנהוג בארץ, לא הייתה גם קניה זו חסרה קשיים וסבוכים, בייחוד משום שהקרקע היתה "משאע" [שטח קרקע משותף שאינו מחולק בין הבעלים]…..

עכשיו ניתן היה לחלק את הקרקע למגרשים; אלף וחמש אמה למגרש, חוץ ממגרשים מעטים ששטחם היה גדול יותר, כמעט כפליים, ולהתחיל במכירתם. באספה הכללית, שהייתה לתל- אביב בכ"ט כסלו תרע"ב [1912], כבר אמר מ. דיזנגוף: "החברה החדשה" קנתה אדמה על גבול תל אביב, ואפשר שנצטרך להתחבר עמה. מי יודע, כמה דורות- שממה עברו על הכיכר הזאת. פעמים, בימי פגרה, היו מורי בתי- הספר מוליכים את תלמידיהם ותלמידותיהם לטיול ומגיעים עד "עץ הגג" [כך קראו לעץ שקמה עתיקה שכיום אין לה כבר זכר שניצבה סמוך להצטלבות הרחובות אלנבי ויהודה- הלוי].

להוליך את תלמידיהם ותלמידותיהם מן העץ ולמטה, בדרך אל הים, לא ההינו המורים, כי גדולה וקשה היתה השממה. אבל לא יהיו ימים מועטים וגם כאן יִשָמע קולו של המעדר היהודי, המפַנה מקום לבנין ולישוב. וחבל מאד, שהשקמה העתיקה, העֵדָה היחידה לכּוֹבֶד השממה, הוכרחה גם היא עצמה לפַנות את מקומה בשוב היד הבונה לבנות גם נשַמָּה זו…..

באוקטובר 1913 בא ארתור רוּפִּין לזמן מה לרוסיה ובשיחה עם עיתונאי בפטרבורג אמר: "אחד מחסרונותיה של תל- אביב הוא, שאינה מגיעה עד הים. עכשיו יתמלא חסרון זה. על- ידי "החברה להכשרת הישוב" נכנסו לרשותם של ישראל כחצי- מיליון אמות קרקע בין תל- אביב ובין חוף- הים, וכבר מתחילה החברה לכבוש בין שתי הנקודות האלה רחוב של 18 מטרים. אף עולה במחשבה לבנות על שפת- הים מרחצאות, אשר יתנו את היכולת לתושבי המקום וגם לאורחים מן החוץ ליהנות ממימי הים, היפים לרפואת- הגוף. אפשר, שלא ירחק יום וכאן יבנו מלונות גדולים ויוצרו חיים חדשים של מקום- מרפא". אותה שעה לא היה עדיין בתל- אביב אפילו מלון אחד ! [פרט לבית "מחיה" של הגב' רבקה הורביץ  שהותנה עמה בפרוש שלא תמכור משקאות חריפים ולא תעשה את ביתה מקום למשחקים כגון, ביליארד ודומינו].

והעין התפסנית כבר הרגישה במה שעתיד להיות….הנה כן: תל- אביב פסעה עוד פסיעה אחת יפה ונגשה עד עצם חוף- הים. אמנם, שטח זה, שקנתה "הכשרת הישוב" בין תל- אביב ובין הים, איננו עדיין תל- אביב….אבל סופו שהוא יהיה תל- אביב.

שנה אחת אחרי "נחלת בנימין", באה גם "חברה חדשה" לידי אחוד עם תל- אביב. על הקיר בבית הוועד הייתה תלויה מפה המסמנת את הגבולות ההולכים ומתרחבים: מפסי מסילת- הברזל עד חוף הים…