רחובותיה של אחוזת בית

כשנוסדה "אחוזת בית" [בשנת 1909] היו גבולות השכונה מצומצמים. השטח שנרכש חולק לכ- 100 מגרשים. היות ושמונה [משישים ושש המשפחות המייסדות] החליטו לרכוש מגרש בשותפות עם עוד משפחה, בשלב הראשון נרכשו 62 מגרשים בלבד.

בצפונה של השכונה הוקצה שטח להקמתה [בעתיד] של הגימנסיה "הרצליה". צומת הרחובות הרצל ושדרות רוטשילד היה באותם ימים "מרכז השכונה". בקצה השדרה הוצב הקיוסק הראשון לרווחת ההולכים ובאים ובפינה הנגדית הותקנה תחנת הדיליג'נס [עגלה רתומה לסוסים] – שירות התחבורה בין יפו לתל- אביב שהוביל נוסעים ומשאות. כדי שהמקום יהיה מואר לאחר שקיעת החמה, הותקנה במקום מנורת הרחוב הראשונה, השניה במעלה רחוב הרצל, ליד הגימנסיה "הרצליה", שתיהן מנורות "לוקס" הדולקים בעזרת נפט.
מדרום , גבלה השכונה עם מסילת- הברזל ששימשה לתנועת הרכבות בין יפו לירושלים. לבטיחות תושבי "אחוזת בית" הוצב בקצהו הדרומי של רחוב הרצל מחסום המופעל ידנית כל אימת שעמדה הרכבת לחלוף ליד השכונה. את השכונה חצה מצפון לדרום הרחוב הראשי: רחוב הרצל ע"ש של חוזה המדינה ארבעה רחובות מקבילים חצו את רחוב הרצל [בסדר הבא, מצפון לדרום]: רחוב אחד העם, שדרות רוטשילד, רחוב לילינבלום ורחוב יהודה הלוי. רחוב השחר שנועד למורי הגימנסיה, היה רחוב קצר הניצב לרחוב אחד העם, ממערב. שמו של הרחוב ניתן לו שם כתב- העת העברי שנוסד במחצית המאה ה- 19 בוינה על ידי פרץ סמולנסקין. ברחוב השחר הקימו את בתיהם 3 ממשפחות המייסדים [מוסינזון, מטמן- כהן ושיינקין]. ברחוב אחד העם נבנו בתי המגורים רק בצידו הדרומי. צידו הצפוני נועד להקמתה של הגימנסיה הרצליה. רחוב זה איכלס 9 ממשפחות המייסדים [הררי, כהן- שצקי, עזריהו, מזרחי (ד), וייס, פולאק, ליטוינסקי, גילוץ, אדלר]. לאורכו של רחוב הרצל הוקמו 19 בתי מגורים אלא שחזיתותיהם פנו לרחובות הניצבים. רק חזיתותיהם של 9 בתים של משפחות המייסדים פנו לרחוב הרצל [ברגר, רוזין ובצדו השני: גוטמן, יחיאלי ומזרחי (י.נ.)]. מגרש גדול אחד ברחוב הרצל מס' 16 לא נרכש על ידי אחת ממשפחות המייסדים. המגרש נרכש על ידי מרדכי פָּנְסֶק, יהודי שעשה את הונו בארה"ב. הבניין נבנה בשנת 1925 והיה לפָּאסָאג' הראשון בא"י. בחצר הפנימית הותקנה מעלית להובלת משא שהייתה אף היא ראשונה בתל- אביב. קראו למתקן הזה "המָעָלִיַה" והוא ניצב במקום עד עצם היום הזה. הרחובות המאוכלסים ביותר ב"אחוזת בית" היו רחוב לילינבלום בו הקימו את בתיהם 18 מהמשפחות המייסדות [וייסר, טולצ'ינסקי, נאמן, בהרב, הכהן, לבני- וייסברוד, פוחובסקי וכהן ומצדו השני של הרחוב: וינשטיין, ויינשטיין+ רסקין, איזמוז'יק, דנין, פרנק, מירקיס, סילמן, פרלשטיין וזוסמנוביץ] ורחוב יהודה הלוי בו הקימו את בתיהם 17 מהמשפחות המייסדות [בלכמן +צדיקוב, איתין, חנוך, גולדברג, סגל, וינוקור ומצדו השני של הרחוב: אידלסון, אבולעפיה, פיינברג, פלמן(נ), כהן(א) כהנא + פלמן, סמילנסקי, בלצרקובסקי וחיותמן] .
שדרות רוטשילד היה "הבּוּלְוָור" של השכונה החדשה ולאורכה נטעו עצים. בקצהו המזרחי נחפרה הבאר הראשונה ומעליו הוקם בית הועד הראשון. לאורכה של השדרה בנו את ביתם 14 ממשפחות המייסדים [טאג'יר, כהן- יוחננוף, אליאבזן, שלוש (י.א.), שלוש (י), זילבר+ בריסקר ומצדה השני של השדרה: פרידמן, ריזו לוי, קורקידי, חיינקו, פוגל, חיסין, דיזנגוף]. לימים הורחבו גבולות "אחוזת בית" לאחר שנוסדה בשנת 1911 שכונה שנייה שנקראה נחלת בנימין. לימים התמזגה השכונה "לאחותה הבכירה" והשכונה הייתה לרחוב נחלת- בנימין, שנסלל במקביל לרחוב הרצל וחיבר את הרחובות אחד- העם, שדרות- רוטשילד, לילינבלום ויהודה- הלוי. בקרן הרחובות אחד- העם ונחלת- בנימין נבנה בשנת 1926 המלון "פָּלָטִין" שהיה המלון המרכזי של העיר. הבניין שופץ ושוקם וקיים עד עצם היום הזה כבניין משרדים. מצפון [מאחורי בנין הגימנסיה "הרצליה"] נסלל רחוב מונטיפיורי שחיבר את רחוב השחר עם רחוב נחלת- בנימין.
ממערב הגיעו בתי השכונה עד לשכונת נווה- צדק ונסלל רחוב פינס שממנו התחילו הרחובות יהודה- הלוי ולילינבלום. רחוב יהושע התלמי היה מאז ומתמיד הגבול המערבי בין נווה- צדק לשדרות- רוטשילד. כשנוסדה "אחוזת בית", רק שני המגרשים הראשונים בקצה השדרה לא נרכשו. יש סברה שלא נרכשו בגלל שהיו גדולים מאד [ומכאן גם מחירם].
בשנת 1912 בנתה משפחת פייגה- רחל ואברהם לב את ביתה במס' 1 לאחר שעלו לארץ מרוסיה שנה לפני- כן. ממולו , מגרש מס' 2 עמד בשיממונו עשר שנים עד שמשפחת מגנט עלתה מאוקראינה ובנתה עליו את ביתה ששימש גם כמשרד לעסקיו הענפים של בעליו. לימים שימש הבית את משרדי קואופרטיב התחבורה "המעביר" ולאחר האיחוד היו אלי משרדיו הראשונים של קואופרטיב "אגד". חצר הבית שימש כחניון לאוטובוסים. מגרש נוסף שנרכש באיחור ולא נכלל ברשימת המייסדים הוא ביתם של רחל ומשה- יעקב מטלון במס' 17. ביתם נבנה שנה או שנתיים לאחר מכן. לאחר הכרזת העצמאות שכרה ממשלת ארה"ב את הבית הזה שישמש את משרדי השגרירות. גם המגרש מס' 13 לא נרכש בזמן הקמת השכונה. בשנות העשרים [של המאה הקודמת] עלה לא"י דוד מוזס מארגנטינה, רכש את המגרש והקים בית מרשים בעיצוב מיוחד. לימים אכלס הבית את משרדיהם של בנקים שונים. האירוע "המכונן" של שדרות רוטשילד הייתה החלטת הנהלת עיריית תל אביב [בשנת 1942] להרוס את בית הועד הראשון אשר חסם את אפשרות הארכתם של שדרות רוטשילד לכיוון מזרח. באותם ימים כבר שכנו משרדי העירייה בבית העירייה הראשון ברחוב ביאליק . באותה החלטה נקבע שבמקום תוקם אנדרטה ל- 66 משפחות מייסדי תל אביב והכיכר תקרא "כיכר המייסדים". הריסת המבנה נתן דחיפה להתפתחותה של השדרה, עד לתיאטרון "הבימה", ולהיות ראויה לשם התואר "בּוּלוָואר"… בשנת 1948, זכתה שדרות רוטשילד לכבוד מיוחד כאשר החליט דוד בן- גוריון שטקס הכרזת עצמאות ישראל יערך בקומת הכניסה של 'מוזיאון תל אביב' שהיה עד יום מותו, ביתו של מאיר דיזנגוף. ברחוב לילינבלום מס' 2 הוקם בית הקולנוע הראשון [היה זה "ראינוע"- ללא קול] על ידי היזמים משה אברבנאל ומרדכי וייסר. השם ניתן לו על ידי הסופר ש. בן-ציון [אביו של הצייר נחום גוטמן, אף הוא ממייסדי תל אביב]. קולנוע "עדן" פתח את דלתותיו בשנת 1914 אך מלחמת העולם הראשונה שפרצה באותה שנה, קטעה את פעילותו עד שנת 1918. האולם שימש להעלאת הצגות, אופֵּרוֹת ואירועים מיוחדים. כשלורד בלפור בא לביקור בתל- אביב קבלת הפנים התקיימה בקולנוע "עדן". ממול לבית הקולנוע הוצב הקיוסק השני. בבית מס' 7 שכן בית הספר "תחכמוני" ששימש גם כמחסן נשק ומרכז אימונים של ארגון "ההגנה". המגרש הסמוך [מס' 9] שהשתרע על שטח של 3 דונם נרכש בשנת 1911 על ידי נחום אלקונין שבנה עליו בית- מלון שהכיל 38 חדרים. בביתו של וייסר [מס' 15] היתה תחנת המשטרה העירונית ובית המשפט השלום. דר' פוחובסקי [בית מס' 27] הקים בביתו את בית- החולים הראשון ליולדות. בפינת רחוב לילינבלום ונחלת בנימין הוקם בית הדואר והטלגרף הראשון, לימים אוכלס הבית על ידי בנק ישראל.