עקיבא אריה ויס ואחוזת בית

[title size="2"]עקיבא אריה  ויס והעיר העברית הראשונה[/title]

עדנה יקותיאלי כהן, נכדתו של ע.א. ויס וחוקרת תולדות תל אביב.

עקיבא אריה ויס, מי שהיה היוזם והמייסד של אחוזת-בית, ייעד אותה מראשיתה, להיות לעיר.  לא שכונה, לא פרבר, לא רובע, וכדומה, כפי שכונתה ע"י חוקרים אחדים ובציבור. עדות לכך מוצאים בתפישת העולם של ויס ובמעשיו בפועל, שיתוארו בהמשך ושמסתמכים על פרוטוקולים של אחוזת-בית, מסמכים, מסמכים וכתבים של ויס, וחברי האגודה. יחד עם זאת צריך לזכור, שבתקופת השלטון העותומאני, שבה נוסדה אחוזת-בית, בשל ההגבלות שהוטלו על היישוב היהודי, אי אפשר היה לדבר בפומבי, על בניין עיר עברית חדשה. אחוזת-בית הייתה הגרעין לעיר העתידית שצמחה ממנה, וזאת בזכות החזון, קניית שטח אדמה גדול מחוץ ליפו, תכנון מוקדם והקפדה על חוקי הבניין, כל אלה היו פרי רוחו ופועלו של עקיבא אריה ויס – חוזה ומגשים.

1. חזון העיר העברית  – ויס  דבק בהתמדה ובעקביות, ברעיון העיר העברית:

א. באספה במועדון ישורון, בי"ב בתמוז תרס"ו 1906, ויס הציע למשתתפים לייסד אגודה שתיבנה עיר עברית חדשה: '… ויש אתי תכנית, איך נוכל לבנות ערים ישראליות במאה אחוזים — הרחובות יהיו רחבים, מים יהיו בתוך הבתים, גנים סביב הבתים, מאור חשמל ברחובות ובבתים וכוח חשמל לתעשייה ביום ובלילה. יסודר ביוב כללי ויותקן כל הדרוש לעיר מודרנית.'  הצעתו נתקבלה, נבחר ועד עם ויס כיו"ר והוקמה אגודת בוני הבתים – אחוזת-בית.

ב. בפרוספקט  הייסוד של אחוזת-בית,  שחובר בט' באב תרס"ו (1906) ע"י ויס, הוא חזה את העיר העתידית וכך תיאר אותה: ' . . . וכמו שהעיר ניו-יורק היא מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו-יורק הארץ-ישראלית.— ובסיום כתב: הבה נבנה עיר בארץ ישראל'

ג. באסיפה כללית של חברי אחוזת-בית שהתקיימה, בכ"א בסיון תרס"ז, 1907, (ארכיון עת"א) ויס, יו"ר הועד, חזר בנאומו על מטרות האגודה:  '…עוד חדשים אחדים עברו למן (- – – – ) שהתאספנו במקום הזה לתכלית ייסוד ישוב עברי חדש לא אך למראה עיניים והלך נפש, לא אך בשביל הנאתנו הפרטית בלבד כי אם גם לטובת הכלל, לטובת הכלל והפרט גם יחד. הרבה חברות כבר ראינו מתיסדות ובונות בתים ביחד אבל אלה היו מטיפוס אחר, שונות היו מטרותיהן ממטרותינו בכל האופנים.— מטרתנו אם נבברנה היטב היא:לייסד מרכז עירוני עברי במקום טוב לבריאות, ושיהיה ערוך בתכלית היופי וע"פ חוקי ההיגיינה, באופן, שבמקום הרפש והחלאה שאצל בתי יפו של עכשיו, נמצא מקום מנוחה בין גנים ואויר טוב. וכו'  ובסיום נאומו אמר ויס: 'הועד מקוה, כי החברים הנכבדים ימצאו די אמץ להשתמש בשעת הכשר וישתדלו להביא את הדבר לידי הוצאה לפעולות עד שנראה עיר של יהודים בארץ היהודים על תלה בנויה.'

ד. באסיפה הכללית של חברי האגודה שהתקיימה בכ"א אלול התרס"ח, 1908   במועדון ישורון ביפו. (ארכיון עת"א) ויס פותח את האספה ואומר:

'… כי מה נחשבה העבודה הקודמת להעבודה הדרושה מעתה עלינו לבנות עיר וזה לא דבר קטן.'

ה. באסיפת חברים שהתקיימה במוצאי שבת באולם הגימנסיה, בכ"ט בשבט תרס"ט (ארכיון עת"א)  ויס אומר: '…הנה הועד או אחדים מהועד עובדים זה ארבעה ירחים יומם ולילה כפי שאפשר לראות מהפרוטוקולים ומהעבודה עצמה. —כן. ערך אח"ב (אחוזת-בית) הוא חשוב מאד בעקר מפני שאין אנו הולכים לבנות בתים לכל פרט ופרט – אלא הולכים לבנות עיר שלמה! באנו לבנותה. אל תניחו קוצים על דרכנו.'

ו. באסיפת הועד שקדמה להגרלת המגרשים מיום י"א באדר תרס"ט 1909 (ארכיון עת"א) ויס אומר: '…אני הייתי מציע שנתאר לנו שהמגרש הוא ישר. העיר שלנו קטנטנה היא ואין הבדל גדול במרחק המגרשים, וכמעט כולם שווים.' (ויס ערך את ההגרלה בצדפים בכ' בניסן תרס"ט 1909)

2. קניית שטח אדמה מתאים לבניית העיר- ויס התעקש על קניית כרם ג'יבאלי

ויס הצליח לשכנע את חברי האגודה לרכוש את המגרש של כרם ג'יבאלי שהיה רחוק מיפו ואפשר התפשטות בעתיד, ולא את המגרש הקטן שהוצע לחברים ביפו. עם זאת, רוב החברים חשבו  שצריך להסתפק בקניית ששים אלף אמה משטח הכרם. ויס דרש לקנות את כל השטח שהציעו המוכרים, כ 187 אלף אמות, הרבה מעבר לצרכים של ששים החברים. וכך אמר באסיפה הכללית בכ"א באלול תרס"ח: 1908(ארכיון עת"א) '… הנה הודעתי לכם כי המגרש שקנינו הוא גדול מאד ויכולים עליו לבנות הרבה יותר בתים ממה שנחוץ לחברינו וזה בכוונה מראש, כי בשום אופן לא אמרנו כי אין אנחנו דואגים אך לטובתנו אנו כי אם גם לטובת יתר אחינו שהם יבואו לקחת חלק אחרינו, ואז מה נעים יהיה לנו כי אנחנו היינו המורי דרך לבנין ארצנו'. לימים, הודו אחדים מהראשונים בכתביהם, בטעותם, ושבחו את ויס.

3. תכנון מוקדם על ידי מהנדסים ופיקוח על הבנייה-ויס היה יו"ר ועדת הבניין

אחוזת-בית הייתה שונה בתכלית מהשכונות שקדמו לה ביפו, גם בכך  שהועד הזמין מראש תוכניות אצל מהנדסים ואדריכלים, לפני שהתחילו בחלוקת המגרש בין החברים ובבנייה. העובדה שויס רצה לבנות עיר ושהיה לו ידע באדריכלות ובבנייה, השפיעו על צעד זה, חרף התנגדותם של אחדים  מהחברים שחשבו שאפשר לגשת לבנייה גם ללא תכנון מוקדם. לבקשת הועד התוכניות שהגישו המהנדסים כללו שטחי ציבור, גנים ומוסדות ציבור. כל אלה מעידים על תכנון עיר. תקנות הבנייה שתיקנו באחוזת בית  גם הן מעידות על כוונה לבנות עיר. העובדה שדר' רופין, (ויס שנפגש עם רופין שכנע אותו לתמוך באחוזת-בית בנושא ההלוואה שנתקבלה מהקק"ל) שחיבר את התקנות, פנה לאדריכלים אוסקר מרמורק מווינה ולסטיאסני וביקש מהם רשימה של ספרות מקצועית בנושא 'בנין ערים', גם היא מצביעה על כוונה להקים עיר. בניית גימנסיה הרצליה באחוזת-בית, מהווה עדות נוספת. ויס שהיה בועד המפקח של הגימנסיה בשנותיה הראשונות, הצליח לשכנע את הנדבן יעקב מוזר, שתרם מכספו לבניית הגימנסיה, לבנותה באחוזת-בית ולא באחת מהמושבות. הבניין הגדול של הגימנסיה, מצביע על אמונת בוניו שהיישוב יתפתח לעיר.

1910- חלום העיר של עקיבא אריה ויס התגשם

ויס פרע את שטר החוב שעליו התחייב באסיפה במועדון ישורון ביפו בי"ב בתמוז תרס"ו 1906. בזו אחר זו, משפחות חברי האגודה, עברו לבתיהן החדשים באחוזת-בית, וביניהן משפחת ויס לביתה בהרצל 2. וכך כתב ויס באותה שנה, לידידו  בחו"ל: 'זכיתי להתחיל ולגמור בבנין עיר חדשה ויפה בארץ ישראל והגדלתי את הישוב הרבה לטובה…  ואם יתאמתו הדברים שהיו על הפרק (…) דהיינו שתסייר גם את ארץ ישראל אז תשבע נחת ותתפלא מאד על עבודתי שעל אף כל ההרפתקאות ועל כל המכשולים (…) מסרתי ענין נכבד לאחינו שאינם מבינים עוד את ערך הדבר אבל יבואו הימים וידברו על זה ועלי במלים חמות מאד ואז יבושו כל המפריעים ויאלמו כל אלה שחפצו להרוס את הענין. הזמן ההוא לא רחוק הוא ובהסבלנות היותר גדולה הנני מחכה עליו.'