מבית הוועד לבניין העירייה

 עוד טרם החלו חברי אגודת "אחוזת בית" בבניית בתיהם, הוחלט כי יש להתקין בשכונה החדשה מערכת משוכללת של אספקת מים. יותר משנתיים התחבטו חברי הוועד בסוגיה זו. רק בא' בשבט תרס"ט (1909) החליטה 'וועדת הבניין' למסור את העבודות להקמת הבאר הראשונה לקבלן קצלר. הפיקוח על הבנייה נמסר לאדריכל יוסף ברסקי. מעל הבאר הוצב מגדל המים.

 המיקום שנבחר הייתה גבעה גבוהה, כארבעים מטר מעל פני המים. השטח בסביבת הגבעה יועד לשדרת העצים שלימים הייתה ל"שדרות- רוטשילד". מיקומו של הבאר ומגדל המים חסם את אפשרות התנועה לכיוון צפון, עובדה המעידה ש'וועדת הבניין' חשבה אז שקו החופף עם [רחוב] "נחלת בנימין" יהיה הגבול הצפוני של "אחוזת בית". ההגרלה הראשונה של המגרשים נתקיימה בחול המועד פסח 1909, בקרבת המקום בו הוקמה באר המים. מתחילה הוקם מבנה קטן עבור באר- המים ולידו מגדל- מים עם שני הדוודים.

 בתוך המבנה הקטן הוקצתה פינה למזכיר וועד 'אחוזת בית' שחילק את זמנו בין עבודת המשרד לבין גביית מיסים ופיקוח על הבנייה בשכונה החדשה. ישיבות הוועד התקיימו בתקופה הראשונה בבתיהם של חברי הוועד, עד שהוקמה מעל המבנה של מכון- המים קומה שנייה שכללה 4 חדרי משרד.

 חדרים אלה שימשו את עובדי העירייה ובהם התקיימו הישיבות של הוועדות השונות. חדר אחד בקומת הקרקע אוכלס ע"י פקיד הדואר אשר חילק את זמנו בין עבודה משרדית לבין חלוקת- דואר. בשנת 1921 נוספה קומה שלישית ובחזית המבנה הותקן השעון העירוני שנתקבל כתרומה [משפחה בשם גולדשמיט].

 ב- 11 במאי 1921 התנתקה "אחוזת בית" מיפו והיתה לרשות מוניציפאלית עצמאית עיריית תל אביב. לפקודת הנציב העליון הבריטי. עד לאותו יום היתה תל אביב שכונה בתוך העיר יפו. במרוצת אותה שנה החליטה עיריית תל אביב להקים משטרה עירונית בת 25 שוטרים.

היתה זו המשטרה העברית הראשונה. במבנה הזה נערכו מספר רב של קבלות פנים לאורחים רמי- מעלה. לנציב העליון הראשון סר הרברט סמואל, פרופ' חיים ויצמן, לורד אלנבי, וינסטון צ'רצ'יל, לורד בלפור, אחד- העם, נחום סוקולוב, הבארון אדמונד רוטשילד ועוד רבים וטובים. גידולה המהיר והתרחבותה של תל אביב חייב למצוא אכסניה מתאימה יותר לאיכלוס המחלקות ועובדי העירייה. הכוונה היתה לבנות מבנה חדש לעירייה.

הזמן הרב שיידרש לתכנונו והשלמתו הביא לכך שפרנסי העיר החליטו לשכור משכן "זמני". באותם ימים הושלם בנייתו של בית מלון ברחוב ביאליק. בית המלון הוקם על ידי פיליפ סאקורה, יהודי מארצות- הברית שהאמין בפוטנציאל התיירותי של העיר תל אביב. אלא שהמשבר הכלכלי העולמי שיבש את תוכניותיו. בנסיבות אלה שכרה העירייה את הבניין והסבה אותו למשכן למשרדי העירייה.

 בחודש יולי 1925 אכלסו עובדי העירייה את המבנה והארעיות הפכה לעניין של קבע עד לשנת 1965 בה עברו משרדי עיריית תל אביב לביתה החדש שנבנה בכיכר "מלכי ישראל" (לימים: כיכר רבין).

 "בית הוועד" הראשון הגיע לקיצו העצוב עם קבלת ההחלטה של הנהלת עיריית תל אביב מיום 25 ביוני 1942 וזו לשונה: "הוחלט על הריסת בנין העירייה הראשון והעברת השם "כיכר המייסדים" לשדרות רוטשילד". להבהרת הפסקה על העברת "כיכר המייסדים", יש לאזכר את החלטת וועדת השמות של מועצת עיריית תל אביב מה- 29 ביולי 1934 לקרוא לכיכר בפינת רחוב המלך ג'ורג' ושדרות בן ציון, "כיכר המייסדים".

 דומה שההחלטה על הריסת בית הוועד, היה מחויב המציאות מאחר והמבנה חסם את אפשרות סלילתו של שדרות רוטשילד לכיוון צפון. כאמור, חזונם של מייסדי תל אביב לא "חרג" מעבר לרחוב נחלת- בנימין… "הפיצוי" להריסת "בית הוועד" היה בהחלטת הנהלת עיריית תל אביב בחודש יוני 1949 להקים במקום את מצבת הזיכרון למייסדי תל אביב.