השכונות היהודיות הראשונות מחוץ ליפו


מתוך: ההיסטוריה של תל אביב , יעקב שביט
ופרופסור גדעון
ביגר עריכה: מיכאל (מיקי) כהן

 בפתחה של המאה התשע- עשרה מנתה אוכלוסייתה היהודית של יפו כ- 5000 תושבים. הייתה זו קהילה שונה בהרכבה ובעיסוקה מאלו שהתקיימו בירושלים, צפת וחברון. רוב יהודי יפו עבדו לפרנסתם ולא היו תלויים בתרומות מחוץ לארץ [כספי 'החלוקה']. הם עסקו במסחר קמעוני וסיטונאי, היו ביניהם בעלי מלאכה ולאחר 'העלייה הראשונה' השתקעו בעיר גם פועלים, אנשי רוח, משכילים ובעלי הון.

הגידול באוכלוסייתה של יפו הגביר את הצפיפות, שכר הדירה עלה ללא כל קשר לטיב הדיור ואיכות החיים הייתה השפל המדרגה. היציאה מיפו נועדה להוזיל את שכר הדירה ולשפר את איכות החיים בשכונות יהודיות.
בסוף שנות ה- 70 של המאה השמונה- עשרה רכשו שלושה מנכבדי העדה הספרדית; אהרון שלוש, יוסף- בק מויאל וחיים אמזלג, שטח של 100 דונם כרמים מצפון ליפו… בשנת 1884 הציע שליחו של "וועד חובבי- ציון", סוחר התֵּה קלונימוס זאב ויסוצקי , להקים על שטח זה את "יפו היהודית". אולם היוזמה המעשית לבניית שכונה יהודית ראשונה באה מחברת "עזרת ישראל" שנוסדה בשנת 1886 ע"י האחים שמעון ואליעזר רוקח….תחילה רכשה החברה שטח ממזרח ליפו, על דרך ירושלים- יפו אולם בשטח זה לא נמצא מים והדבר לא אפשר בנייתה של שכונה חדשה במקום.
"נווה- צדק"
אהרון שלוש שרצה לעודד את קניית האדמות שרכש, בנה את ביתו וכן בית כנסת בשטח שלימים היה לשכונת "נווה צדק". אהרון שלוש הציע לראשי "עזרת ישראל" לרכוש במחיר מוזל שטח שהיה בבעלותו ובבעלות שותפיו ולהקים עליו את 48 בתי השכונה. על אף הקשיים בהם נתקלה חברת "עזרת ישראל" בקיץ 1887 עמדו על תילם עשרת הבתים הראשונים של שכונת "נווה- צדק"….
המשתכנים הראשונים של השכונה היו בעלי בתים מיפו, עולים בעלי אמצעים מוגבלים…. מאוחר יותר השתכנו בה מורים ותלמידי הגימנסיה "הרצליה" וכן סופרים ואנשי רוח (ש. בן ציון, ש"י עגנון, י. אהרונוביץ, דבורה ברון י. ח. ברנר, ד. שמעונוביץ, אשר ברש ועוד')… בשנת 1904 חיו ב"נווה- צדק" כמאה משפחות.
"נווה- שלום"
השכונה היהודית השנייה ['מחוץ ליפו'] הייתה "נווה- שלום". היוזמה להקמתה הייתה של זרח ברנט, 'חובב ציון' שעלה לא"י מאנגליה. בשנת 1890 רכש ברנט שטח בן 70 דונם והקים עליו דירות מגורים…בשכונה הוקמו גם בתי מלאכה, חנויות ולידה קמו שני בתי מלון בהם התאכסנו העולים והמבקרים שהגיעו לארץ דרך נמל יפו. בשנת 1916 התגוררו ב"נווה- שלום" 2234 תושבים.
"יפה נוף" (בלה ויסטה)
בשנת 1897 ייסדה 'האגודה לבנין בתים – יפה נוף' שכונת מגורים ממערב ל"נווה- שלום". בראש היוזמה עמד יחזקאל סוכובולסקי (דנין) שלימים היה בין 66 המשפחות שייסדו את "אחוזת בית". על השטח שהיה ליד חוף מנשייה בנו שלושים משפחות את ביתם. שלמה פיינגולד בנה בשכונה בתים להשכרה [בתי פיינגולד] ובית מלון ['בלה ויסטה'].
"שערי אחווה"
השכונה נבנתה בשנת 1899 מצפון ל"נווה- צדק" על ידי שתים עשרה משפחות בעלות אמצעים חרדיות. בראשן היו א. כהנא וי. הכן מילנר. בשכונה הוקמו בית כנסת ו'חדר' שלימים היה לבית הספר 'תחכמוני'.
"מחנה יהודה" ( עג'אמי )
קבוצת פועלים ואומנים יוצאי תימן רכשה בשנת 1903 קרקע מד. מויאל [בנו של יוסף מויאל] מדרום- מערב ל"נווה- צדק". לימים התרחבה השכונה ומנתה ארבעים משפחות.
"מחנה יוסף"
השכונה הוקמה בשנת 1904 בין "נווה- צדק" ומנשייה על שטח שנרכש מד. מויאל [בנו של יוסף מויאל] על יד עולים מצפון אפריקה.
"מחנה ישראל" (כרם התימנים)
השכונה נבנתה בשנת 1904 בשטח מצפון לשטח בו הוקמה 5 שנים לאחר מכן "אחוזת- בית". הקרקע נרכשה ממשפחות שלוש ומויאל. תושביה היו מיוצאי תימן. התושבים התפרנסו מעבודת כפיים, מלאכה ומסחר זעיר.
"אוהל משה"
השכונה נבנתה בשנת 1906 על ידי קבוצה מעולי צפון- אפריקה. ב- 1912 הי בה 82 בתים ובהם 936 תושבים.
שכונות אלה יצרו רצף טריטוריאלי של שכונות יהודיות מצפון מזרח ליפו. מכאן ניתן להבין כי עוד טרם יסודה של "אחוזת בית" 'פרצו את חומות יפו' כ- 5000 יהודים. "אחוזת בית" לא צמחה אפוא יש מאין. אף כי היא הייתה בבחינת נקודת מפנה בתולדות ההתיישבות העירונית [היהודית] בארץ ישראל.