הרפואה בראשיתה של תל אביב


העורך – מיקי כהן
מקורות

  • ספר תל אביב בהוצאת "ועדת ספר תל אביב" בשנת תרצ"ו
  • אתר עיריית תל אביב ["מקומות שהיו ואינם"]
  • ויקיפדיה, האינציקלופדיה החופשיתל ["בית החולים הדסה"]
  • חיי הישוב היהודי ביפו בעת החדשה, חנה רם

שני רופאים היו בין ששים ושש משפחות מייסדי "אחוזת בית"; ד"ר חיים חיסין שהיה זכור לרבים מתושבי השכונה רכוב על חמורו, לבוש בחליפה לבנה כשהוא עובר מבית לבית ומשרת את האוכלוסייה.

בזמן הגירוש [1917] שימש ד"ר חיסין כרופא 'המגורשים' שנפוצו ברחבי הגליל. לאחר המלחמה חזר ד"ר חיסין לביתו. הוא יזם ועמד בראש ועדה 'סניטרית' של "אחוזת בית" שהייתה ממונה על שמירת ניקיון הבתים, החצרות והרחובות בשכונה.

רופא נוסף היה ד"ר יהודה- לייב פוחובסקי. כבר בשנת 1906 שימש כרופא מנתח בבית החולים "שערי ציון" ביפו. לימים, כאשר הקים את ביתו בשכונה החדשה [רח' ליליינבלום 27], הוסיף לבית קומה נוספת ששימשה אותו כמרפאה. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, כאשר חזרה המשפחה לתל אביב, פתח ד"ר פוחובסקי בית חולים פרטי בשם "גלעד" בו נולדו רבים מילדי ת"א של אותם שנים.

בין השנים 1920 – 1925 נפתחו מספר בתי חולים פרטיים נוספים. ברח' יהודה הלוי מס' 9 פעל בית החולים "פרויד", ברח' מאז"ה פינת רח' שטראוס היה בית החולים "עין גדי" וברחוב גרוזנברג נפתח בשנת 1929 בית החולים "דנציגר".

עוד טרם ייסודה של "אחוזת בית" הקימה הקהילה היהודית ביפו מוסדות רפואיים שהיו מיועדים להתמודד עם המחלות והמגפות שפרצו ביפו כתוצאה מהתנאים הירודים של ניקיון בבתים ובמרחב הציבורי.

אגודת "עזרת ישראל" שכרה דירה ביפו והסבה אותה לבית חולים. ד"ר שטיין שהיה רופא במושבות 'הברון' ניהל את בית החולים. לימים נפתח בית החולים "שער ציון" במבנה בין שתי קומות שכלל גם מרפאה ובית- מרקחת. לצוות הרפואי הצטרף גם ד"ר מזי"א ולימים הצטרפו גם ד"ר פוחובסקי, ד"ר חיסין, ד"ר הלל יפה וד"ר סוניה בלקינד.

לאחר כיבוש הארץ על ידי האנגלים, נרתמה ההסתדרות הציונית בארה"ב לסייע לפיתוחה של הרפואה הציבורית בארץ ישראל. בשנת 1918 נוסד בית החולים "הדסה" בשכונת נוה- שלום שכלל 10 מיטות בלבד.בשנת 1920 עבר בית החולים לרחוב גרוזנברג ומספר המיטות גדל ל- 48. לאחר פרעות תרפ"א [1921] הועבר בית החולים למלון "ספקטור" ברחוב נחלת בנימין 18 ומספר המיטות גדל ל – 75.

ב – 30 ביוני 1925 הונחה אבן הפינה לבית החולים ברחוב בלפור 8. תכנון המבנה נמסר לאדריכל דב הרשקוביץ ובשנת 1926 נפתח בית החולים לקהל הרחב כשלרשותו מחלקות לרוב הדיציפלינות העיקריות ברפואה המודרנית של אותה תקופה. במבנה צמוד שכנו המעבדות של בית החולים. בית החולים קלט רופאים רבים מגרמניה וארצות אירופה שעזבו את היבשת לאחר עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון.

בשנת 1992 נסגרה המחלקה האחרונה בבית החולים שברחוב בלפור, המבנה נהרס ועל תילו הוקם פרויקט המגורים "לב העיר".

החל משנת 1924 מתמנה רופא עירוני הנותן סיוע רפואי חינם לחולים מחוסרי אמצעים. הרופא העירוני עורך בדיקות של השוטרים המיועדים לשמש במשטרה העירונית, מכבי האש ופועלי הניקיון של העירייה.

משנת 1926 החל לפעות ברחוב בלפור משרד הבריאות הממשלתית [ממשלת המנדט הבריטי]. בראש המשרד עמד ד"ר אופלטקה. פעילותו של המשרד התמקדה בנושאים הבאים:

  • ·        רישום לידות ותמותות
  • ·        הרכבת בעבועות
  • ·        השגחה על הסידורים הסניטריים בבנינים פרטיים וציבוריים
  • ·        פיקוח על ביצוע הפעולות האנטי- מלריות
  • ·        בקרה ביחס למחלקות מדבקות אצל מהגרים ותיירים הבאים לתל אביב
  • ·        פיקוח סניטרי על בתי הספר וגני הילדים
  • ·        בדיקות המים של הבארות בתל אביב

לסיכום, ניתן לומר כי כבר בשנותיה הראשונות של העיר העברית הראשונה, ניתנה תשומת הלב הראויה לנושאי הרפואה הציבורית לצד הרפואה הפרטית. תשתית זו שימשה לימים דוגמא ומופת לערים והמושבות בכל חלקי ארץ ישראל.