"המריצנים" – תמונת בוני תל אביב ,אשר במריצות הם הזיזו את הררי החול

משה גולדברג , חבר הקבוצה מכפר אז"ר מספר על אותם "מריצנים" שמופיעים בתמונה הידועה כמיישרי החולות עליהם נבנתה השכונה -אחוזת בית – תל אביב. הכתבה מתוך הספר "העליה השניה" את המאמר הביאה לחשיפה באתר. גב' מירה גובר מנהריה שהיא הבת של צבי שנופר מנהלל המופיע באותה תמונה ידועה.

בגמר הקידוח ביפו הציע לנו מנהל החברה, עבודה בסבבת יריחו, אבל אנו לא חפצנו לעזוב את יפו, ובנתיים הזמיננו משולם דרוזון אל שיינקין ז"ל, שהיה אז מנהל הלשכה של "חובבי ציון" והציע לי לארגן קבוצת פועלים לחפירת באר ויישור החולות בשכונת "אחוזת בית"שניגשו לבנותה על החולות בצפון יפו.  כשנודע הדבר בסביבה, התחילו נוהרים לכאן מכל המושבות ובמשך שבוע ימים נרשמו בתור לעבודה זו יותר ממאה איש. אבל כשהתחלנו לעבוד למעשה, עלה לנו בקושי רב לאסוף את מספר הפועלים הדרוש, שיוכלו ויסכימו לעבודה קשה זו, היו רבים שניסו לעבוד יום – יומיים ולא התמידו, ורק הודות לקומץ חברים, שגבר בהם רצונם להיות בין מניחי היסוד של בניין-בראשית, עלה בידינו לארגן קבוצת פועלים קבועים "עובדי החולות" שהתמידו בעבודתם ומילאואה כראוי.  קבוצה זאת היתה פעילה בחיים החברתיים והתרבותיים שהתהוו אז בארץ, וגם עמדה על המשמר שלא יכניסו עבודה זרה בעיר העיברית החדשה, כשם שנהגו במושבות הישנות, היתה לנו מלחמה קשה על כך, ולא פעם היינו מוכרחים להרחיק בכוח עבודה זרה מביניניהם של נכבדי העיר ולא אחד מחברינו נתן וקיבל מכות במקרי סיכסוכים כאלה.

חברי הקבוצה הראשונה שהתחילו ביישור חולות תל אביב ובניניה, והמשיכו יחד זמן רב בעבודה זו הם: יעקוב כהן (נחלת יהודה)צבי שניפר (נהלל) שמעון מקלר(ירקונה) יערי פולסקין ז"ל, בוריס אגרכיסט. האחים רוטשטיין, שמואל קריבושייב, זלמן הגר, וכותב הטורים האלה.  אחר כך באו אלינו מרחובות דוד שטרן,תלוש, ז. ברכות ועוד(מהם , שאינם בארץ כיום) סביבנו התלקטו כמה עשרות פועלים מסוגים שונים.  חברים משלנו נבחרו לוועד הפועלים הראשון של עובדי החולות והיינו גם מהפעילים בפתיחת קלוב- הפועלים ביפו, שנוסד ביזמתם של "פועלי ציון" ונבחרנו על ידי כל פועלי העיר לועד הקלוב, שהיה אז מועדון לכל ציבור הפועלים ואינטיליגנציה של העיר והסביבה.  ליד הקלוב היו ספריה, חדר קריאה, ומזנון, מלבד אולם לאסיפות וחגיגות.  בקלוב נערכו שיחות , הרצאות, נשפים והצגות.  בין מבקריו הקבועים היו: יוסף אהרונוביץ, יהושוע ברזילי, י.ח. ברנר ועוד.

הערות אחדות לרשימתו של משה גולדברג באתר עמותת מייסדי תל אביב

איתמר אבן-זהר

(נין לזאב ומרים רוזדולסקי שבאו להתגורר בתל אביב מתחילתה)

ברשימתו של משה גולדברג מופיעים שמות אחדים של חברי קבוצת המריצנים, הטעונים תיקון.

[1] "האחים רוטשטיין": בעניין זה הולך גולדברג בעקבות טעותו של אלתר דרויאנוב ב"ספר תל אביב" הידוע. מדובר באמת בשני אחים-למחצה, אבל בעלי שמות משפחה שונים, מפני שהיו להם אבות שונים. שם האחד היה שמאי רוזדולסקי (נולד ב-1892, מת ב-1964), ושם האחר היה בר (או ברצ'יק) רוטשטיין. שניהם הגיעו לארץ עם בני המשפחה שלהם בשנת 1907, התיישבו ביפו ואח"כ בתל אביב, עד שגורשו על ידי התורכים ביחד עם בני משפחתם בדצמבר 1914 לפורט סעיד שבמצרים מפני שלא התעתמנו. שניהם התגלגלו אח"כ לארצות הברית, אבל שמאי התגייס לגדוד העברי וחזר לארץ, עד שנאלץ לעזוב במשבר הכלכלי הגדול. הוא חזר לארץ לביקורים בשנות החמישים. שני האחים האלה היו אחיה של סבתי, גיסיה רוזדולסקי (שנישאה לסבי פנחס חלפין ואחרי מותו נישאה במצרים למשה גולדברג). היא נפטרה בתל אביב (אחרי שחזרה ממצרים) בגיל 29, ונקברה בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור. גם סבי, שהיה מזכירו של מאיר דיזנגוף בבית החרושת שלו, נפטר בשנת 1912 ונקבר בבית הקברות הישן. האח רוטשטיין נשאר בארה"ב ונפטר שם.

[2] "בוריס אנרכיסט" / "תלוש": ייתכן שהכותב בלבל כאן בין בוריס לבין "תלוש האנרכיסט". בכל מקרה, תלוש (נולד ב-1887 ומת ב-1962) היה דמות ידועה בעלייה השנייה, אבל במלחמת העולם התגלגל לארגנטינה ונשאר שם. שמו המקורי היה איסר מוסלביץ' (Muselevitch). הוא פרסם סיפורים ביידיש בשם איסר תלוש.

[3] "ז. ברכות": מדובר בסופר זלמן ברכות (1886–1977), איש העלייה השנייה, שעבד בין השאר כספן בים המלח. ברכות (שאת שמו ביטאו ביידיש בראָכעס) כתב את סיפוריו ביידיש, אך הם תורגמו לעברית ואף יצאו מחדש בשנות החמישים של המאה שעברה בהוצאת צ'צ'יק. אף על פי שכתב ביידיש, הוא דיבר עברית די רהוטה. הוא הגיע לארץ לביקורים בשנות החמישים ואז הכרתיו. אחר כך חזר והשתקע עם אשתו בירושלים, ושם נפטר. הארכיון שלו שמור בספריה הלאומית בירושלים.

על שמאי רוזדולסקי, תלוש האנרכיסט וברכות הסופר שמעתי בילדותי סיפור מפיו של שמאי עצמו, שנראה לי שראוי לספרו. הסיפור הוא על טקס הנחת אבן הפינה לגימנסיה הרצליה. שלוש הדמויות הנזכרות, שכונו "ברכות הסופר, תלוש האנרכיסט ושמאי הגוי", נכנסו לבור הנחת אבן הפינה וסירבו לצאת ממנו עד שהאחים שלוש יתחייבו לבנות את הגימנסיה בעבודה עברית. הם עצמם הפכו לפועלים ועבדו בקבוצת המריצנים. הסיפור האמור לא התפרסם למיטב ידיעתי בשום מקום, כנראה מפאת כבודם של האחים שלוש ופרנסי העיר. ומדוע שמאי כונה "שמאי הגוי"? פשוט מפני שלא קיים שום מנהגים של היהדות הרבנית, אם כי בא לארץ ממניעים ציוניים מובהקים. בדורו של שמאי, לא היתה שום סתירה בין לאומיות עברית לנטישת הדת.

ולבסוף, הערה לגבי המחבר, משה גולדברג. אם מדובר באותו משה גולדברג שהיה בעלה השני של סבתי גיסיה רוזדולסקי, חבל שהוא לא זכר דברים מדויקים על מי שהיו פעם קרובי משפחתו. אבל הרבה תהפוכות עברו גם עליו ואפשר להבין שזכרונו גם יכול היה להטעותו.