הַהִתְעָתמֶנוּת וגיוסם של בוגרי הגימנסיה "הרצליה" (במלחמת העולם הראשונה)

מקורות: מרדכי נאור ודן גלעדי, ארץ ישראל במאה העשרים, משה"בט 2001
"נתראה ואולי לא" מכתבי משה שרתוק מן הצבא העות'מני, עמותת מורשת משה שרת 1998

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה [30 באוקטובר 1914], מנה היישוב היהודי בארץ- ישראל כ- 85,000 נפש.האימפריההעות'מנית [תורכיה] חָבְרָה לגרמניה ואוסטרו- הונגריה במלחמתן במדינות "ההסכמה" [אנגליה, צרפת ורוסיה].

תושבי א"י היהודים אשר למעלה ממחציתם היו נתינים זרים ובזכות משטר "הקפיטולציות" [מתן זכויות מיוחדות וחסות קונסולארית לנתיני אוסטריה, אנגליה, גרמניה, צרפת ורוסיה] קיימו את חיי היום- יום במידה רבה של נוחות. בעקבות המלחמה בוטל משטר "הקפיטולציות" ויהודי א"י נחשפו לגזרות מגזרות שונות על ידי המשטר העות'מני. רבים מהם הפכו להיות נתיני ארץ אויב והיו מועמדים לגרוש. לפי אומדן, עזבו או גורשו מארץ ישראל, באותה תקופה 10 – 15 אלפים יהודים.

כמה מנהיגים חשובים מקרב היישוב היהודי היו סבורים כי על היהודים לקבל על עצמם את הנתינות העות'מנית. לעומתם היו שהתנגדו לכך מטעמים אידיאולוגים ומעשיים כאחד. על רקע התרחשויות אלה קמה והחלה לפעול תנועת "ההִתעָתמֶנוּת". בתל אביב, בחיפה ובירושלים קמו וועדות שסייעו למתעתמנים להתגבר על הסבך הבירוקרטי של התהליך ובהשגת התשלום הגבוה שהיה כרוך בו.

בכרוז של וועדת "ההתעתמנות" של תל אביב נאמר: "שתי דרכים לפנינו; האזרחות הגמורה עם כל החובות שהיא מטילה ועם כל הזכויות שהיא נותנת, והגרוש אולי לעולמים…מי מאיתנו שעוזב עכשיו את מקומות בארץ משתתף בחורבן היישוב העברי שלנו בארץ…" אולם לצידה של "ההתעתמנות" רבצה הסכנה המידית של גיוסם של הצעירים לצבא התורכי. מרדכי בן- הלל הכהן, מבין 66 המייסדים של "אחוזת בית", עמד על הדילמה הזו ביומנו: "ישיבות ומועצות בדבר ההתעתמנות אינן פוסקות.

הכל מודים שזאת חובתנו לעשות, שעלינו להיות נתיני הארץ ולא אזרחים- פורחים, שביום שידובר בגורל ארץ ישראל ימצאו גם אותנו בארץ מחוברים לקרקע קשר רשמי ככל בני המדינה. הכל מודים בזאת.

אבל מי מאתנו יכול לקבל עליו את האחריות הגדולה ולהכניס בשעת מלחמה אלפי צעירים אל הצבא העות'מני ? …. מיד עם פרוץ המלחמה, הכריזה הממשלה העות'מנית על גיוס לצבא התורכי. היו מי שנענו מיד והיו מי שפדו את שרותם בתשלום כּוֹפֶר שנתי. דר' אריה פוחובסקי, אף הוא מבין 66 המייסדים של "אחוזת בית", התעתמן וגויס כקצין רפואי בבתי- החולים הצבאיים בחזית הדרום. גיוסם של תלמידי בתי הספר התיכוניים, נדחה לתחילת שנת 1916. בהנהלת הגימנסיה "הרצליה" הוחלט להכשיר את התלמידים לשרות בצבא. הוסיפו לתוכנית הלימודים מספר מקצועות; שיפור השליטה בשפה התורכית, כושר גופני וטופוגרפיה.

בחודש מרץ 1916 נשלחו מספר בוגרי הגימנסיה [איתם גויסו גם בוגרי שני הסמינרים למורים בירושלים] לבית ספר לקציני מילואים שנפתח למטרה זו בבעל- בק שבלבנון. חודשיים לאחר מכן נשלחה קבוצה שנייה של בוגרי הגימנסיה ושני הסמינרים לבית ספר לקצינים בקושטא [איסטנבול].