גדוד מגיני השפה

 מקורות: אילן שחורי, חלום שהפך לכרך / שמעון שור,גדוד מגיני השפה

 בשנת 1913 התרחשה סערה ציבורית סביב מקומה של השפה העברית במערכת החינוך היהודי בארץ ישראל. לתחייתה של השפה העברית בארץ ישראל היה תפקיד מרכזי בתהליך 'שיבת ציון' וחידוש ריבונותו של העם העברי בארץ ישראל.

עד לשנת 1908, הייתה העברית שפת ההוראה ברוב מוסדות החינוך בארץ ישראל. בשנת 1908 החליטה חברת "עזרה" [מוסד יהודי- גרמני שמימן מוסדות חינוך ותרבות רבים בא"י] להקים את מוסד הטכניון בחיפה וששפת ההוראה הראשית תהייה גרמנית. ההסבר לכך היה כי השפה הגרמנית מקובלת בעולם כשפת המדעים ואילו אוצר המלים והביטויים הטכניים בשפה העברית, דל מאד. הסתדרות המורים והתלמידים במוסדות חברת "עזרה" הרימו את דגל 'המרד', אליהם הצטרפו אליעזר בן- יהודה [שהוציא לאור את מילונו בשפה העברית] ודר' שמריהו לוין שעמד בראש הפרויקט להקמת הטכניון בחיפה.

 המאבק נמשך מספר שנים ועכב את הקמתו של הטכניון בחיפה, אולם בסופו של דבר הניצחון היה של השפה העברית. בעקבות זאת השתחררו בתי הספר מהתלות בחברת "עזרה" וקמו מוסדות חינוך כמו הגימנסיה "הרצליה", בית הספר הריאלי בחיפה ובית- המדרש ע"ש דוד ילין. נוכח התגברות גלי העלייה לארץ ישראל ועל רקע המאבקים עם חברת "עזרה", הייתה תחושה שחלה נסיגה במעמדה וחיוניותה של השפה העברית; החל משמות ושלטים של בתי עסק, דרך שפת הדוברים באסיפות והרצאות, הייתה תחושה ששפות זרות ובראשן היידיש תופסות להן מקום קבע בשיח הציבורי. קבוצת תלמידים ומורים מהגימנסיה "הרצליה" החליטו לפעול כדי להשליט את השפה העברית בכל תחומי החיים.

 הם התארגנו לפעילות כיחידה "צבאית". ניתן לארגון השם "גדוד מגיני השפה", וחבריו חולקו ליחידות משנה. מאחורי היוזמה להקמת 'הגדוד' היה בוגר הגימנסיה "הרצליה", הרצל [ברגר] בן- ארי אשר צירף לפעילות זו תלמידות מהסמינר לוינסקי. אליהם הצטרפו צעירות וצעירים רבים. 'הגדוד' זכה לתמיכה נלהבת של סופרים ואנשי- רוח שהתגוררו באותה תקופה בתל- אביב. דרכי הפעולה של חברי 'הגדוד' היו מגוונים. הם הטרידו עוברים ושבים ברחובות העיר שדיברו יידיש, הדביקו כרוזים על חלונות ודלתות הבתים, בנוסח: "יהודי, דבר עברית". הם השליכו פצצות סירחון וחפצים שונים על נואמים באסיפות שלא דיברו בעברית.

 בשנת 1923 [חודש סיון תרפ"ג] התקיימה האסיפה הכללית הראשונה באולם בית הספר לבנות. באסיפה נבחרה ההנהלה המצומצמת של "גדוד מגיני השפה". בין חבריה היו הרצל בן- ארי, אהרון חוטר- ישי והמורה צבי נשרי. האסיפה אישרה את תכנית הפעולה בת 3 הסעיפים:

 · הפצת השפה: מורים מתנדבים ילמדו חינם קבוצות תלמידים, ספרנים מתנדבים יפיצו בקרב הספריות את המודעות לקריאת ספרים עבריים. ארגון אירועים ספרותיים- מוסיקליים עבריים במחירים מוזלים

 · תעמולה לתמיכה בשפה העברית: כרוזים לחלוקה ברחובות העיר ולהדבקה על לוחות מודעות, חלונות ודלתות. ארגון הרצאות פומביות על ידי מורים וסופרים, השפעה על המוסדות הציבור לנהל את ההתכתבות שלהם בשפה העברית ופרסום מאמרים בעיתונות

· עמידה על כבודה של השפה: להופיע באסיפות ציבוריות ולהתנגד בדרכים שונות לדוברים בשפה זרה. להחליף שלטי- חוצות ששפתם לועזית בשלטים הכתובים בעברית ולתקן שגיאות ושיבושי שפה על שלטים בעברית י. אוקסנברג כתב המנון למען השפה העברית שנקרא:

"המנון גדוד מגיני השפה"

 התדעו מי אנכי ?
התדעו מי אני ?
מאוחדים אנחנו על כל החזיתות.
אין אני פרקציוני,
ואף לא בורגני,
בואו אחרי,
בואו,
שלנו העתיד,
וגם לא מופש הנני,
וגם לא איש צבא,
כי סיסמתנו: יהודי דבר עברית !
התדעו מי אנגי ?
מגדוד מגיני השפה !
יהודים אנחנו ידוע לכולם,
יהודי, דבר עברית, שפת עמך וארצך !
בלעדינו אנו, לא יתקיים עולם !
יהודי, זכור תמיד כי עברית היא שפתך !
עברית היא שפתנו ובה אנו דוגלים מפלגות אין לנו;
אין גם תכניות, ועל כל מתנגדנו אנו מצפצפים !

 גם מהנהלת העיר תל אביב לא חסך 'הגדוד' את ביקורתו. באחד המכתבים נאמר: "נתכבד לעורר בזה את תשומת לבכם על העובדה המחפירה שרוב השלטים בעירנו, או כתובים עברית שבורה ורצוצה, או שאין בעלי השלטים מקציעים די מקום לשפה העברית […]

על עיריתנו לשים לב לתקלה ציבורית זו ולהשתדל לתקנה על ידי זה שבעלי השלטים ישימו לב שחוץ מהברק החיצוני יהיה לשלט גם תוכן נאות […] באופן שכל הבא לבקש רשיון לשלט, לא יקבלו אלא אם הובא תוכן השלט למשרד "גדוד מגיני השפה" לשם ביקורת […]

 אף כי "גדוד מגיני השפה" נוצר בתל אביב, הייתה לפעילותו השפעה בכל חלקי ארץ ישראל. לימים הוקמו סניפים בכל הערים והמושבות הגדולות. גם בתחום זה עומדת לעיר תל אביב זכות ראשונים.