ר' נחום וינשטיין ואטיל

 וינשטיין ר' נחום ואשתו אטיל ביילה  לילינבלום 18א'

ר' נחום נולד בירושלים העתיקה ב-1876 לאביו ר' אליהו וינשטיין, בן חמש עבר עם המשפחה מירושלים ליפו ולמד תורה מפי מלמדים פרטיים שהובאו ליפו מירושלים.

בן 12 נשלח לפתח תקווה ללמוד תורה אצל הרב ישראל צבי הכהן, זאת משך 3 שנים.
ואז חזר ליפו ולמד בכתה הגבוהה של בי"ס שערי תורה.
בהיותו בן 17 נשא לאשה את אטיתמונת זוג המייסדים נחוםל ביילה בת ר' יהודה לייב ופייגה שפירא, מהעיר חברון.
ר' נחום למד מאביו את מלאכת השחיטה וממר מאיר המבורגר, המוהל הראשון ביפו – את מלאכת המילה.
בשנת 1890 הוזמן למושבה גדרה בתור שוחט, בעל תפילה, קורא בתורה ומוהל, ועבד שם כחצי שנה. אחר כך עבר לעבוד בתפקידים אלה בעיר לוד שגרו בה מנין יהודים בלבד
( שעבדו בטחנה יהודית ).
בשנת 1891 קנה ר' נחום ב 10 נפוליאונים, את החזקה על משרת השוחט בעיר רמלה שבאותה תקופה חיו בה כ-30 משפחות יהודיות. אלה התפרנסו מעבודה במושבות היהודיות הסמוכות, או פתחו אכסניות לאנשי המושבות שהיו באים לרמלה למסחר ולסידור ענייניהם במשרדי שלטונות הנפה. כאן עבד ר' נחום כשלוש שנים בתור שוחט, מוהל, ומורה ללימודי תורה.
ב-1895 הוזמן ר' נחום  על ידי חברת יק"א לעבוד במושבה יהודית שהוקמה על ידה בקפריסין בשם מרגוע-ציפלינג, שם חיו אז כ-20 משפחות יהודיות שבאו מאנגליה ללמוד התיישבות מטעם החברה אהבת ציון. במשך הזמן חזרו רובן לאנגליה ואחרי שלוש וחצי שנים עזב ר' נחום את קפריסין וחזר ליפו.
ב- 1899 נתמנה למשגיח  בשערי תורה בנווה שלום שהיה בית הספר העיקרי של יהודי יפו. ובמקביל עבד כשוחט, בתור המוהל היחידי ביפו, כאחראי על סידורי חופה וקידושין, וכמשגיח על העירובין של השכונות. עם הזמן בהתגבר זרם העולים ליפו, מתקופת העלייה השנייה- 1904, עבר לעסוק במילה בלבד כמוהל יחיד ביפו וגם ערבים מוסלמים עשירים הזמינוהו למול את ילדיהם ושילמו לו בעין יפה.
עם הקמת אחוזת בית ב 1909 הצטרף אליה ר' נחום כאחד מ-66 משפחות המייסדים עם אביו ר' אליהו וינשטיין אחיו ר' ישראל וינשטיין ואחותו רייזל רסקין ובעלה. ביתו היה בלילנבלום 18 א'.
ב- 1917 בעת גירוש היהודים מתל אביב ויפו הורשה ר' נחום להישאר כדי לשרת את בעלי המלאכה היהודים שנשארו אף הם לשם עבודתם עבור הצבא הטורקי. כן נשאר עימו בנו בכורו יוסף חיים, אשר בעלי הפרדסים ביפו ופתח תקווה היו זקוקים לו מאד בהיותו מסגר מומחה באחזקת ותיקון מכונות ומשאבות מים בפרדסיהם. אולם אשתו אטיל ביילה ויתר ילדיו גורשו, תחילה לפתח תקווה ואח"כ נשלחו לזיכרון יעקב שם התגוררו עם משפחות מגורשים נוספות עד תם המלחמה.
סבל נורא עבר על המשפחה בעת הגירוש, תנאי חיים ומגורים בלתי אנושיים, מחלות, חרפת רעב, וניתוק בו זמנית מאבי המשפחה, אולם הודות לאורך רוחה, מסירותה ומרצה ללא לאות של אם המשפחה, אטיל ביילה, הם התגברו על הסבל, הייסורים והתלאות. הם חזרו בשלום לביתם, ירודים אך בריאים ושלמים והמשפחה התאחדה מחדש.
ר' נחום המשיך בעבודת הקודש שלו ובמשך 45 שנה מל כ-27 אלף ילדים יהודיים ביניהם גם שלושה דורות רצופים אבות בניהם ונכדיהם. דיזינגוף הבטיח לו מכונית עם המילה
ה-20,000 אולם דיזינגוף כבר לא היה בין החיים כש ר' נחום הגיע למספר זה.
ר' נחום היה בעל אופי טוב ונעים הליכות, בעל חוש הומור ונוח לבריות, נותן גמילות חסדים ומגיש עזרה לזולת. לא ביקש שכר עבור כל ברית שעשה, ומספרים כי בבואו למול אצל משפחות עניות היה מביא עימו יין ותרופות וחיתולים ולעיתים גם קצת כסף בהסתר.
ר' נחום ניהל רישום של כל הילדים שמל והשלטון הבריטי היה מסתמך על רישומים אלו והוציא דרכונים על סמך תעודות שנחתמו על ידי ר' נחום.
הרבה סיפורים ואגדות התהלכו עליו בציבור יהודי יפו תל אביב והסביבה הואיל שהיה אהוב ומכובד עליהם. מספרים שפעם בהיותו ברמלה הצליח לגרש גנבים נועזים מבית משפחת שמואל סגל על ידי שהחל תוקע בשופרו שהיה עימו בביתו.
ר' נחום נפטר בביתו בלילינבלום ב-1956 בהיותו בן 80 שנה.
אשתו אטיל ביילה, העזר כנגדו, אישה נאמנה ומסורה גידלה 9 בנים ובנות לתפארת והייתה למופת בהתנהגותה. היא נפטרה ב-1962 בביתה בתל אביב.

נערך על פי חומר שכתב הבן יעקב וינשטיין

myimages24  תמונת זוג המייסדים
excel64  וינשטיין נחום ואטיל – עץ משפחה