צינה ומאיר דיזנגוף

צינה ומאיר דיזנגוף  שדרות רוטשילד 16

Dizingoff(1)_shortמאיר דיזנגוף נולד בשנת תרכ"א (1861) בכפר קטן בבסרביה, לאימו מיטה ואביו יעקב שהיה שנים רבות מנהל המשק באחוזה חקלאית. עד לגיל 15 קיבל מאיר חינוך מסורתי ב"חדר", כאשר משפחתו העתיקה את מקום מגוריה לעיר קישינב, המשיך את לימודיו בבית הספר העירוני. את בחינות הסיום עשה כתלמיד אקסטרני.

בשנת 1882 התנדב לצבא הרוסי בעיר ז'יטומיר. שירותו נמשך כשלוש שנים. במרוצת שירותו בז'יטומיר הכיר לראשונה את צינה ברנר [ילידת 1872]. היכרותם נמשכה מספר שנים ולימים כאשר נשלח מאיר דיזנגוף לארץ ישראל [בשנת 1892] מטעמו של הברון רוטשילד לצורך הקמת מפעל לבקבוקי זכוכית בטנטורה, נסע מאיר דיזנגוף למצרים כדי להפגש עם צינה ובשנת 1893 נשאו השניים באלכסנדריה. לאחר הנשואים חזרו בני הזוג לארץ ישראל והתגוררו ליד המפעל בטנטורה. גורלה של צינה לא שפר במרוצת הריונה היא חלתה בקדחת ועל פי מצוות הרופאים היא נסעה לפריס לטיפול רפואי. בפריס נולדה בתם שנפטרה מיד לאחר הלידה ונקברה בפריס. מאז אותו אירוע לא יכולה הייתה צינה לללדת.

לאחר סיום שירותו, עבר לעיר אודיסה שם הצטרף מאיר דיזנגוף לתנועה "נרודניה ווליה" ["רצון העם"]. בשנת 1885 נאסר על ידי הבולשת בעוון השתיכותו לפעילות חתרנית. הוא ישב בכלא 8 חודשים. לאחר שחרורו הגיע לקישינב ושם נוצרה היכרותו עם פינסקר ולילינבלום והרב מוהליבר. בשנת 1886 היה שותף עם יצחק חיותמן ונח שפירא ליסודה של אגודת "חובבי ציון".

בשנת 1888 נסע מאיר דיזנגוף לפריס ללימודי הנדסה כימית. בהיותו בפריס נוצרה ההיכרות עם הברון רוטשילד שהציע לו את התפקיד להקמת מפעל הבקבוקים שיועד לשרת את היקבים בזכרון יעקב וראשון לציון.

מפעל הבקבוקים לא הצליח להתגבר על הקשיים הרבים שעמדו בדרכו. חוסר בפועלים מקצועיים ולאחר מכן אי- ההתאמה של החול באזור טנטורה ליצור הזכוכית חרצו את גורלו. בשנת 1894 נסגר המפעל. המבנה המקורי עומד על תילו עד לימינו אלה.

בשנת 1897 חזרו בני הזוג דיזנגוף לרוסיה. לצד פעילותו המקצועית בייצור מראות , היה פעיל באודיסה בתחומים ציבוריים שונים. באודיסה נפגש דיזנגוף עם חשובי אנשי הרוח היהודים, אחד- העם, דובנוב, ביאליק, רבניצקי ועוד. הוא השתתף בקונגרס הציוני החמישי והשישי והיה בין מתנגדי תוכנית "אוגנדה". בשנת 1904 יסד את חברת "גאולה" שתכליתה רכישת שטחי קרקע בארץ ישראל. בשנת 1905 נתמנה למנהלה של החברה ונציגה בארץ ישראל. מאיר דיזנגוף התמיד בתפקיד זה עד לשנת 1913.

בשנת 1906 הצטרפו צינה ומאיר דיזנגוף לקבוצת המשפחות שיסדה את שכונת "אחוזת בית" ובשנת 1911 נבחר לראש הועד והתמיד בתפקיד זה  עד יום מותו, למעט מספר הפסקות קצרות.

בשנת 1913 יסד את החברה "מ. דיזנגוף ושות'" שעסקה במסחר ובפיתוח הקשרים הכלכליים עם ארצות חוץ.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה [1914] ארגן את "הועד להקלת המשבר" ועמד בראש פעולותיו. בתקופת גירוש יהודי תל אביב ויפו [בפסח 1917] היה ראש "ועד ההגירה" ובזכות פעילותו בקרב אלפי המגורשים והטיפול בקבלת מזון וכד' זכה לכינוי "ראש הגולה".

בשנת 1918 חזר לתל אביב ונבחר מחדש לתפקיד יו"ר ועד העיר. בשנת 1921 נבחר לראש העיריה הראשון של "העיר העברית הראשונה". בסוף 1928 חזר ונבחר לראשות העיר ומאז ועד מותו שימש בתפקיד זה.

בכ"ה שבט תר"ץ (1930) נפטרה צינה והוא החליט להעמיד את ביתו לשם יסוד מוזיאון לאמנות. מאיר דיזנגוף עצמו המשיך להתגורר בקומה העליונה של הבית. שמה של צינה דיזנגוף הונצח בכיכר "צינה דיזנגוף" שלימים פורק והוחלף במזרקה ויצירת אמנות של יעקב אגם. כשמלאו למאיר דיזנגוף שבעים שנה החליטה הנהלת העיר לפתח גן עירוני ברחוב המלך ג'ורג' שייקרא "גן מאיר". בחודש תשרי תרצ"ז (1936) נפטר מאיר דיזנגוף ונקבר בבית העלמין ברחוב טרומפלדור לצד רעייתו צינה.

עיריית תל אביב – יפו מחלקת אחת לשנה פרס לאמנות הפיסול והציור על שמו של מאיר דיזנגוף.

מקורות: י. יערי- פולסקיו, מאיר דיזנגוף, הוצאת "הישוב", תרפ"ו|מרדכי נאור, עורך, תל אביב בראשיתה,  יד בן- צבי, תשמ"ד
דוד תדהר, אינציקלופדיה  של ראשי הישוב