פרנק אולגה ויצחק

אולגה ויצחק פרנק לילינבלום 26

אולגה ויצחק פרנק, ששמותיהם מופיעים באמנה ועל אנדרטת המייסדים – נעלמו לחלוטין, עם ירידתם מהארץ בסביבות שנת 1912. את ביתם ברחוב הרצל פינת שדרות רוטשילד מכרו לחייקל שיף. אחרון בניו של שיף אינו זוכר את ה'פרנקים' אלא במעורפל.
רוז (שושנה) שלוש, שאביה האגרונום מאיר אפלבום היה מידידי המשפחה, זוכרת אותם יותר כקרוביהם של בני משפחת בריל.

ברטה, אחותו של יצחק פרנק, היתה אשתו של אברהם בריל, מנהל יק"א. צילה פיינברג-שוהם מספרת, שמשפחת פרנק היגרה לז'נווה, בין השאר כיוון ש'הגברת פרנק חשבה שהחינוך בארץ לא מספיק טוב לילדיה נעמי ואליעזר. נעמי ניגנה בפסנתר ואליעזר ניגן בכינור.
עדה דוידזון לבית רבינוביץ' ומאירה יחיאלי זוכרות את משפחת פרנק כמשפחה מוסיקלית. בז'נווה לא נקלטו, והם עברו במרוצת השנים לארצות-הברית. מספרים שאחד מילדיהם התפרסם שם כנגן או מוסיקאי, אך אין יודעים את שמו הנוכחי.
יצחק פרנק היה מסוחרי העצים הראשונים ביפו. הוא עלה מרוסיה בסוף שנות ה-80 ושמו נכנס לתולדות היישוב לא רק כאחד מ-66 מייסדי תל-אביב אלא גם בהקשר לשני גופים תרבותיים שקמו בשנת 1894 : התזמורת הראשונה, שבה השתתף כנגן, והצגת התיאטרון הראשונה בארץ. באותה שנה השאיל (או תרם) עצים להקמת במה להצגה 'שולמית' של גולדפאדן. את התפקיד הראשי גילמה אשתו לעתיד, אולגה לבית סלוצקין מחדרה. ההצגה הותירה רושם רב ביפו, בנוה-צדק וגם במושבות, ובמשך זמן, גם לאחר ייסוד תל-אביב, נחשבה אולגה כ'פרימדונה של היישוב'. כאמור, ב-1912 מכרו בני משפחת פרנק את ביתם (רח' הרצל 13 פינת רח' ליליינבלום 26 ) לחייקל שיף.