פסיה ויעקב פרלשטין

פסיה ויעקב פרלשטין  לילינבלום 32

יעקב פרלשטין נולד בירושלים במאה שערים ב-14.12.1878 כבן שלישי להוריו רבקה לבית קורונל (מצאצאי יהדות ספרד) ויצחק קלמן פרלשטין.הוא מציין ביומנו "היום הוא הבחירות לעיריית תל-אביב והעיר כולה כמרקחה".

וב-כ'ז כסלו תרצ'ו – 23.12.1935 הוא מתאר ביומנו בהתרגשות מרובה את התהלוכה המסורתית של ילדי תל-אביב בחנוכה: "עוד הרושם של התהלוכה של תמול לא
יעקב למד בחדר ולא אהב את צורת הלמידה ובעיקר את מנהג המכות שהמלמדים היו מרביצים בתלמידיהם. בנוסף סלד מלימוד לשם הלימוד ומביטול מעבודה. הוא הר52perlstein-couple-pic2גיש צורך לעבוד בכדי שיוכל לפרנס את משפחתו כשתקום. יעקב כתב ביומנו: "זמן החשוך שהיה בירושלים, שפועל לא חשבו אותו במדרגה שווה עם בן הישיבה או כמוהו – ושם בעל מלאכה היו די לומר כי האיש הזה עומד בדרגה פחותה, ובפרט אצל המשפחה שהיו פנטית, היה בעל מלאכה למום במשפחה".
הוא החל לעבוד בדפוס אצל שמואל צוקרמן. פסיה פרלשטין לבית הורביץ נולדה אף היא בירושלים בשנת 1882 למשפחה ענייה. היא נמסרה לכמה שנים למשפחה אומנת מאחר ולא היה מה לאכול בבית. דודה היה הרב המקובל שמעון צבי לידר שנחשב לאחד מל'ו הצדיקים בדורו. יעקב ופסיה נישאו בירושלים ובהיות יעקב בן 19 מרד במוסכמות וירד ליפו בשנת 1897. הוא החל לעבוד כעוזר בבית המסחר לקמח ועצי מרכבות של זילבר. לאחר 3 שנים של עבודת פרך ומסירות לבעל העסק, עלה בידו לקבל את בית המסחר לעצמו והיה אחד מהסוחרים המכובדים ביפו. הם גרו בנוה-צדק עד להקמתה של אחוזת-בית. יעקב הקים חברה ליבוא ומסחר בקמח ובעצים למרכבות. נכנס לשותפות עם טורקניץ. הוא החל ברכישת אדמות מהערבים בשנת 1919 בעזרת כספים מבנק אגרובנק. פסיה ויעקב פרלשטין היו בין מייסדי אחוזת-בית וביתם ברחוב לילינבלום 32 היה השני שנבנה באחוזת-בית.פרלשטיין היה חבר מועצת העיר הראשונה (בין השנים 1922-1925).יעקב פרלשטין היה אחד החברים האמידים ביותר באחוזת-בית. על תחילת הקמתה של אחוזת-בית והרעיון להקימה הוא כותב ביומנו: "הראשונים שבנו באחוזת בית שהיא כעת תל אביב. העיר הראשונה של מאה אחוז עברית. גם התחילת הבניה של תל אביב היו מקרים כאלה שהרבה מהחכמים של תושבי יפו, נווה שלום ונווה צדק שחקו על כל אלה המעפילים ההוזים ביום לבנות שכונה עברית בעיר יפו. אמרו באו אנשי מוסקובה ורוצים לעשות פה דברים שאין להם שום מושג. והרבה מהראשונים שמסרו את תחילת הפרעון לקנית האדמה לקחו את כספם חזרה. וכשאני רשמתי את עצמי בתור חבר הייתי בין הראשונים וגם לי צחקו ואמרו, מה אני עושה להשקיע כספים בדבר כזה. מי ילך לגור שמה. הלא אי אפשר לגשת שם ביום ובפרט בלילה. אף אחד לא הולך חוץ מתחום של נווה צדק. למרות כל זה החלטתי ושלחתי את תמורת המגרש 1750 פראנק זהב ושמחתי מאד אחרי הגרלה לראות את החלקה שנפל בגורלי ותיכף נגשתי לבנין. כשגמרתי לבנות משפחתי לא רצו לעבור לגור והשכרתי את הבית לה' לודויפול ז'ל בסכום של 20 לירה צרפתית לשנה ומזה שלמתי סך 3 לירות צרפתית עבור הוצאות. בכל שבת היינו הולכים לטייל באחוזת בית וכמה סבלתי לראות שהבית שבניתי גר אחר. האם לזה כוונתי, אמרתי. יעבור עלי מה, בעזרת השם במוחרם הבא אני עובר לגור. וככה עשיתי . השכן שגר לא רצה לעזוב את הדירה ושילם לי במקום 20 לי'פ ארבעים לי'פ ואני אמרתי אחת. אני עובר לגור. והוא לא רצה לעזוב את הבית. עד כדי כך שהכנסתי את רהיטי וחפצי על הרהיטים שלו. אחרי שראה שאני עומד בדעתי היה מוכרח לפנות את הבית. ואני נכנסתי עם ב'ב בשמחה ועשינו סעודה לעניים והודיתי לד' על הטוב שנפל בחלקי. היו לנו קשיים רבים. לא היו להשיג את הנחוץ. בשר, איפה. ירקות. כל זה היו צריך להביא מהעיר יפו וגם בלילות לא היה לנו מנוחה. משמרות של בעלי הבתים היו שומרים כל לילה. שני זוגות החצי הלילה הראשונה, שני זוגות חצי לילה השנייה. וקרה מקרים של יריות. וככה סבלנו הרבה עד שזכינו לראות את העיר העברית הראשונה תל אביב בנויה על תלה לתפארה ולכבוד לכל עם ישראל. ככה זכיתי להיות בין הבונים הראשונים של תל-אביב. וככה אני זכיתי להיות בין הבונים הראשונים של בית וגן. וד' יזכני לראות בבנין ציון וירושלים ובא לציון גואל וישועת ישראל תהא על כל ארץ ישראל ועם ישראל יקום לתחייה". 15.12.1935 פגה. לפני ים האורות ע"י ילדינו היקרים, דור הצעיר הבא, שאני רואה בו דור בריא במזג וברוח. התרוממות הרוח בעת שעברו על ידינו הילדים היקרים, ילדי בית הספר, אין לשער. עד שעה 7 נמשך התהלוכה ואחר זה התפזרנו כל אחד למקומו". ישנו מכתב שכתב יעקב פרלשטין לוועד השכונה של אחוזת-בית: "בלילה החולפת, שעה שלושה ורבע אחרי חצות הלילה, התגנב ערבי אחד לחדר בביתי ששם גר תלמיד הגמנסיה. מתנועת הגנב, הקיץ התלמיד משנתו ומרוב פחד צעק בקולות נוראות. אחרי שקמנו משנתנו לקול הצעקה, התחלנו לצפצף ולקרוא את השומרים, אבל לדאבון, אחרי צפצוף כרבע שעה לא שמעו השומרים ורק אח'כ כשהתחיל לצפצף באמת בלי הפסקה, הם הגיעו". בנוסף לכך יזם וארגן את בניית הדרום – בית וגן (היא בת-ים) וחולון. גייס יזמים להשקיע הון ולרכוש שטחים גדולים מידי הערבים בדרום. רכש מדרום ליפו 300 דונם ומכר 240 מהם במחיר מוזל ליהושע חנקין ועליהם נבנתה בית-וגן. "לפועלים (הכוונה לחולון) מכרתי 300 דונם במחיר נמוך וכל כוונתי היו בזה בכדי להמשיך את הכח הגדול של הפועלים לצד הדרום. .. לבנק חקלאות ולבנין סחבתי אותם לדרום בזה שמכרתי להם 200 דונם אדמה של ערבי במחיר זול של 1.550 לא'י הדונם. וככה המה נכנסו בעבודה בדרום, והמה שהחיו את הדרום. סללו כבישים, הקימו בנינים וכעת כבר יכולים לראות את הצעד הענקי שהולך ונעשה בדרום."
יש לציין את היותו המגדלור המאיר את הדרך למשפחתו. יעקב היה אדם חם וטוב לב. האווירה במשפחה היתה אווירה חמה. דאגתו לילדיו ולנכדיו לא ידעה גבולות. בכלל, יעקב אהב ילדים קטנים ונהנה לראות אותם בשמחתם. בחדרו היו תמיד צנצנות גדולות ובהן דברי מתיקה לילדים. בחגים ובשבתות היתה המשפחה המורחבת, כולל דודים ובני דודים, מתכנסת בביתו לשולחן מלא כול טוב. ליל הסדר היה חג משפחתי מאין כמותו. שולחנות ערוכים בשני חדרים מחוברים. מפות לבנות כשלג, כלי כסף ובדולח, אוכל ויין כיד המלך. לקראת חג הסוכות הקימו סוכה ענקית בחצר כשכולם נרתמים לעבודות הקישוט. מגן דוד גדול כחול לבן היה תמיד תלוי בתוך הסוכה. את הבית בבית-וגן (היא בת-ים) בנה בתחילה כבית קיץ למשפחה. בגן הגדול היו עצי תות, עצי הדר, סוכות ענבים מזנים שונים, עצי תפוחים ושזיפים. במרכז הגן היתה בריכת שחיה שנועדה בעיקר לילדים. מזרקות מים מסביב וספות למנוחה. בחצר היו נדנדות, מקבילים להתעמלות, משחקי חבל וכדור. חוויה לכל המשפחה. פסיה ויעקב קבורים בבית הקברות בטרומפלדור.

myimages24  פרלשטיין – תמונת בני הזוג
myimages24  פרלשטיין – על סוס עם דיזינגוף ואחרים
myimages24  פסיה ויעקב פרלשטיין – תמונת משפחה
myimages24  בית פרלשטיין -תמונה
excel64  פסיה ויעקב פרלשטיין – עץ משפחה