מוסינזון בן ציון ויפה

מוסינזון ד"ר בן ציון  השחר 12

יפה  וד"ר  בן  ציון  מוסינזון  עלו  לארץ  ישראל  עם  2  מילדיהם  ( השלישית  נולדה  בא"י )  בשנת  1907 .  אביו  של  בן  ציון  מוסינזון ,  דוד , היה  מראשוני  חובבי  ציון . גר  באנדרייבקה(אזור  אודיסה ) .66Mosinzonecouplepic2

  ב – 1882  כשבן  ציון  היה  בן  4 , מכר  אביו  את  כל  רכושו  ויצא  עם  משפחתו  לעלותלארץ  ישראל . המשפחה  "נתקעה "  באודיסה  עקב  צו  תורכי  שיצא  באותה  עת  ומנע  עליתם  לארץ  ישראל . בן  ציון  היה  שנה  מורה  ומנהל  בי'ס  עברי  רוסי  ב-ברדיאנסק  שם  הכיר  את  יפה (סוניה)  פלדמן , כאשר  אביה  שכר  את  שרותיו  כמורה  לעברית  ולימודי  היהדות  לחמשת  ילדיו  ושם  נישאו ב-1902 .  אחיה  של  יפה  פלדמן  היה  הצייר  ישראל  פלדי  שעלה  והתיישב  בעיקבותם  בתל  אביב  והיה מצייריה  העבריים  הידועים  של  התקופה .

 ב-1902  קיבל  בן  ציון  מלגה ( מ"ויסוצקי " )  והשלים  את הדוקטורט  שלו  בפילוסופיה  וחקר  המקרא  באוניברסיטת  ברן  (שויץ)  ב-  1906 .
ב- 1904  הגיע  בן  ציון  מוסינזון  לארץ  ישראל  עם  חברו  הטוב ,  ח.  בוגרשוב  ( בוגר ) ,  שניהם  דוקטורנטים  צעירים ,  שנשלחו  כמשלחת  ע"י  מ.  אושיסקין  כחלק  מהמאמץ  להלחם  בתוכנית  אוגנדה.
רשמי  מסעם  הוצגו  בקונגרס  הציוני  בשויץ . בחוזרם  לשויץ  להשלמת  הדוקטורט ,  המליצו  השנים  לחברם  השלישי ,  דר'  מטמן – כהן  לעלות  לא"י  ולנהל  בי'ס  בראשון  לציון  (ואח'כ  להקים  את הגימנסיה  העברית  ביפו ) .
בן  ציון  מוסינזון  ואשתו  יפה  עלו  כאמור  לארץ  ישראל  ב- 1907  עם  השלמת  עבודת  הדוקטורט באוניברסיטה  בברן  ובן  ציון  נרתם  לעבודה  בגימנסיה ביפו , בפעילות  להקמת  הגימנסיה  "הרצליה " בתל  אביב  ולפעילות  ציונית . המשפחה  הייתה  מ-  66  המשפחות  הראשונות  של  אחוזת  בית וביתם  היה  צמוד  לגימנסיה  שנבנתה  והשלמה  ב- 1012 .

בית  משפחת  מוסינזון  הראשון  היה  ( בצמוד  לגימנסיה ) ברח'  אחד  העם  פינת  רח'  השחר.
בשנת  1922  עבר  הבית  לרשות  אחד  העם  ובית  משפחת  מוסינזון  עבר  לרח'  אלנבי  פינת  טשרניחובסקי  (לימים  נודע  כבית  א.ב.ג. ) . הבית  השלישי  היה  ברחוב  הגלבוע  14  ומשם  עברו  יפה    ובן  ציון  מוסינזון  ( ב- 1941 ) לרחביה  בירושלים . בירושלים  גרו  עד  פטירתו  של  בן  ציון  מוסינזון .

דר'  בן  ציון  מוסינזון  ניהל  את  הגימנסיה  מ- 1912  ועד  1941  עם  הפסקות  של  כמה  שנים  מדי  פעם שנגרמו  עקב  גירוש  התורכים  את  הנתינים  הרוסים  והמנהיגות  הציונית ( ב"גירוש  הראשון "  ב-1914  שקדם  לגירוש  1917 ) או  לצורך  נסיעות  ארוכות  בשליחות  ההסתדרות  הציונית  וקרן  היסוד  לקהילות היהודיות  ברחבי  העולם ( ארה"ב  אירופה  ודרום  אפריקה ) . הוא  השתתף  ברב  הקונגרסים  הציוניים וניבחר (ב-1929 )  כנשיא  הועד  הפועל  הציוני  המצומצם .

 ב- 1933  נשלח  ,  עם  הרב  עוזיאל , לישיבת  חבר  הלאומים  ( הארגון  שקדם  לאו"ם ) להציג  את  עמדת  היהודים  בארץ  ישראל . לאחר  פרסום הספר הלבן ( 1939)  היה  מראשי  הליגה  היהודית  מול  חבר  הלאומים . השתתף  גם  ב"ועידת  השולחן  העגול "  של  הסוכנות  היהודית  עם  ממשלת  בריטניה , בלונדון  ,  בניסיון  למצוא  פתרון  לבעיית  ארץ  ישראל .
בנוסף  לפעילותו  החינוכית  ולפעילותו  בהנהגה  הציונית  היה  בן  ציון  מוסינזון  פעיל  גם  במסגרת עירית  תל  אביב  הן  בתחום  החינוך  והן  בתחום  הכללי .  בנוסף  לתפקידו  כמנהל  הגימנסיה  "הרצליה" שימש  גם  כממלא  מקום  ראש  העיר  תל  אביב  ( בראשות  מ.  דיזנגוף ) .
בשנות  השלושים  יסד  עם  ד"ר  גליקסון  את  הסתדרות  הציונים  הדמוקרטיים  שהפכה  להיות  התאחדות הציונים  הכלליים  א'  שבהתאחדה  במשך  הזמן  עם  התאחדות  הציונים  הכלליים  ב'  והפכה  להיות  מפלגת  הציונים  הכלליים .  לאחר  האיחוד  , ערך  בן  ציון  מוסינזון  את  השבועון  "הציוני  הכללי " .
דוד  בן  גוריון  כתב  על  ישיבות  הועד  הפועל  הציוני  שהיו  בו  מריבות  וויכוחים  רבים  ומרים : "מיד כשמוסינזון  התחיל  לדבר  היה  נשמע  משק  של  איזו  רוח  אחרת ,  כמעט  רוח  הנצח .שמענו  מגע  של  עולם  עליון  אשר  כל  ההבדלים  הזמניים  והחולפים  אינם  קיימים  בשבילו  וישנה  רק  הגישה  העליונה –החשבון  הצרוף ".

ד"ר  בן  ציון  מוסינזון  התמחה  בלימוד  התנך   בגימנסיה  "הרצליה "  יחד  עם  היותו  מנהל  הגימנסיה .
הוא  ידע  להשרות  אהבה  והערצה  לתנך   ובעיקר  לספרי  הנביאים  דרכם  הטיף  לחינוך  לערכים , לאהבת  ארץ  ישראל  ולהעמקת  התודעה  הציונית .
הייתה  לו  ביקורת  קשה  על  שיטות  לימוד  התנך  בבתי  הספר  שגרמו , לדבריו , לתלמידים  להשתעמם ולא  לאהוב  את  התנך  ולימודי  התנך . הוא  התקומם  על  שיטות  שהיו  לדבריו " שיטות   החדר  " .  שיטתו  התבססה  על  ביקורת  המקרא ( שעד  אז  לא  הייתה  מקובלת  כלל )  ובלימודי  הנביאים  הרבה  להרצות  על  התקופה ,  על  הרקע  לפעולת  הנביא ,  על  הדתות  האחרות  בתקופה  ורק  אחר כך  הרצה  על  הפרקים  הנלמדים .
בזמנו  קמה  סערה  ציבורית  בגלל  שיטתו  שנראתה  בעיני  רבים  כאפיקורסית . בירושלים  הדבקו  כתבי  פלסתר  של  חרדים  שהוקיעו  את  הגימנסיה  שמלמדת  "על  ברכי  תורת  הנצרות ". גם  באסיפה  הכללית של  חובבי  ציון  ב- 1912  יצאה  קריאה  להפסיק  לתמוך  בגימנסיה  בגלל  שיטת  הוראת  התנך  לפי  ביקורת  המקרא .שמריהו  לוין  ואחד  העם  יצאו  להגנת  השיטה . ז'בוטינסקי  ואוסישקין  הכריעו  בוועד חובבי  ציון  בזכות  המשך  לימודי  התנך  בשיטתו  של  ד"ר  בן  ציון  מוסינזון . שיעוריו  על  הנביאים נודעו  לא  רק  בגימנסיה   אלא  גם  במסגרת  ההרצאות  הרבות   שנתן  ולהן  הגיע  קהל  רב  מתושבי תל  אביב  במסגרת  הרצאות  שבת  בבקר  ב- "בית  העם " ו"אהל  שם" של  תל אביב  הקטנה .

ד"ר  ברוך  בן  יהודה  שהיה  תלמידו  ולימים  מנהל  הגימנסיה  "הרצליה " כתב  בספרו :  " הגימנסיה  שימשה  בית  יוצר  למגשימי  הציונות  , לא  במעט  בזכות  ההשראה  שזרמה  מנפשו  של  מוסינזון " .

דוד  בן  גוריון  כתב  עליו  אחרי  שתיאר  את  פועלו  הציוני : " הסימן  בשביל  אדם  פשוט  שאינו  מצוי אצל  מפעל  החינוך , הסימן  למורה  ומחנך  טוב  הוא  שחניכיו  אוהבים  אותו .  לא  רק  מכבדים  אותו , לא  רק  לומדים  ממנו , אלא  אוהבים  אותו  ואני  יודע  מילדי  שנתחנכו  ע"י  מוסינזון  שהם  אהבו  אותו  ואני  יודע  שילדים  אחרים  אהבו  אותו . איני  יודע  ציון  יותר  אמיתי  למורה , למחנך  אמיתי  מאהבת  חניכיו "

יפה  מוסינזון  , רעייתו , הייתה  עזר  כנגדו  בכל  עניני ניהול  הבית  והמשפחה  עת  היה  עסוק  בפעילויותיו הרבות , גם  כאשר  עסק  בפעילות  חינוכית  וציונית  בארץ ישראל  וגם  בזמן  היעדרויותיו  הרבות  עקב  נסיעות  בשליחות  המוסדות  הציונים  בכל  רחבי  תבל .

בספטמבר  1938  נהרג  בנם  של  יפה  ובן  ציון  ,  ד"ר  דוד  מוסינזון , כשעלה  על  מוקש , בעמק  בית שאן , עם  חיים  שטורמן  מקיבוץ  עין  חרוד  ואהרון  אטקין  מקיבוץ  גבע . דוד  מוסינזון  היה  הרופא  הווטרינרי של  עמק  יזרעאל  והגליל  התחתון . נסיעתם  הייתה  לאיתור  מקומות  ישוב  באזור , במסגרת  "חומה ומגדל " .
אבדן  בנו , דוד , שבו  היה  גאה  ועמו  היה  לו  קשר  מיוחד , הייתה  מכה  קשה  לבן  ציון  ומשפחתו .
למרות  הכאב  הנורא  ומתוך  אמונה  עמוקה  בצדקת  הדרך , עמד  לו  כוחו , מול  הקבר  הפתוח  ובנוכחות  קהל  האלפים  ונבחרי  העם  שהשתתפו  במסע  הלוויה , לאמור  בין  השאר  את  המילים  המצמררות :
" .. בשביל  עמך  וארצך  התחלת  לעבוד  והנה  אנחנו  השיבונו  אותך  לאדמה  זו  ואתך  יחד  הורדנו  לקבר חלק  גדול מנפשנו , מישותנו ,את  האחיזה  בחיים  שלנו . ובכל  זאת  , לו  צריכים  היינו  להתחיל  מראש , ולו  גם  ידענו  את  המחכה  לנו ,לא  היינו  נרתעים  אחור , לא  היינו  מחנכים  אותך  אחרת – כי  אין  לנו דרך  אחרת " .

אחרי  שנים  רבות  בניהול  הגימנסיה  העברית  "הרצליה "  בתל  אביב , התמנה  ב- 1941  למנהל  מחלקת החינוך  של  הועד  הלאומי ( מקביל  לשר  החינוך  במדינה  שבדרך ) בירושלים . המצב  במחלקת  החינוך היה  קשה  בהגיעו (סכסוכי  עבודה  עם  הסתדרות  המורים  ובעיות  ארגון ). לחץ  ממשלת  המנדט  גדל  והמערכת  לא  תפקדה . היות  ובתחילת  דרכו  עמד  בראש  "מרכז  המורים ", הצליח  לחסל  הסכסוך  וסודרה  חוקת  העבודה .ישור  ההדורים  זיכה  ביחס  של  כבוד  מכל  הצדדים ( כולל  ממשלת  המנדט )
את  מחלקת  החינוך  ואת  העומד  בראשה .

ד"ר  בן  ציון  מוסינזון  נפטר  (מניתוח  כליות )  ב-י"ב  כסלו  תש"ג  (1943)  והוא  בן  64 . נקבר  לבקשתו בבית  הקברות  בנחלת  יצחק  מול  חלקת  חללי ה"הגנה " שם  נטמן  בנו  , דוד .
יפה  מוסינזון  נפטרה  ב-כ"ה  כסלו  תשכ"א (1960 ) ונטמנה  ליד  בעלה  בנחלת יצחק .

ביבליוגרפיה :

–          "הנביאים "  מאת  ד"ר  בן  ציון  מוסינזון .
–          השבועון  " העובד  הציוני "  ( שהקדש  כולו  לזכרו )  9.12.1943
–          ידיעות  החברה  לחקירת  ארץ  ישראל  ועתיקותיה  תש"ג – תש"ד  30 .  1942
–          לקסיקון  האישים  של  א"י  .  הוצאת  עם  עובד .
–          העלייה  השנייה , אישים  ומקורות .  הוצאת  יד  בן  צבי .

myimages24  מוסינזון – תמונת הזוג
myimages24  מוסינזון – תמונת משפחה
myimages24  מוסינזון – בגימנסיה
myimages24  מוסינזון – תמונת הבית
excel64  מוסינזון – עץ המשפחה