חנה ואליהו בריסקר

חנה ואליהו בריסקר  שדרות רוטשילד 15

167Briskerנולד בקוסטיוקוביץ פלך מוהילוב (רוסיה הלבנה) י"ב חשוון תרמ"ב (1881) לאביו יהודה בן ישראל ולאמו פסיה בת אליהו מלקוביץ. למד בחדרים ובישיבות והוריו קיוו לראותו רב בישראל. התחיל קורא בהרחבה ספרות עברית חדשה ונמשך לתנועה הציונית .

עבר עם המשפחה  להומל  והשתתף בפעולות ראשית התנועה  הלאומית בזמנו של  הד"ר צבי ברוק– וראשית התנועה העברית בימי פעולות י. ח. ברנר , ישי אדלר, ברישנסקי ועוד. השתתף בעריכת הרצאות ושעורים לתנ"ך, שפה וספרות עברית והיה ממיסדי צעירי ציון ומפעיליה. עם ראשית העלייה השנייה (1904 ) עלה לארץ עם אחיו בנימין, עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה יחד עם א.ד. גורדון , קונין שליאחובר ועוד  והיה מראשוני  החברים  ב"הפועל הצעיר".

בשנת 1905 העלו לארץ הוא ואחיו בנימין את הוריו ושאר בני המשפחה.

אחרי מות אחיו בנימין תרס"ו (30.06.1906.) שהיה בעל המספרה העברית הראשונה והמשוכללת ברחוב בוסטרוס שביפו נאלץ לקבל עליו את ניהול המספרה מתוך צורך לפרנס את המשפחה למרות שהיה איטר. באותה תקופה שימשה המספרה כעין מרכז לעולים שהגיעו ארצה ותוך פרק זמן קצר הפכה למרכז תרבותי וחברתי  בו נפגשו העולים החדשים שחלקם הפכו ברבות הימים למנהיגי הישוב בארץ.

כמו כן יסד במספרה לשכת מודיעין ומעין "בית דואר מרכזי" לעולים המפוזרים במושבות  הארץ. מכתבים למאות וחבילות וכספים היו מתקבלים על שמו עבור העולים ולא פעם לן במספרה חבר שידו לא השיגה לשלם דמי מלון.

בתרס"ט בנה את ביתו בין הראשונים בשכונת "אחוזת בית" ולבקשת המורים והתלמידים של הגימנסיה  הרצליה העביר את המספרה מיפו לאחוזת בית שהייתה הראשונה בה. בתקופת מלחמת העולם א' פתח אשראי תספורת לגימנזיסטים שנותקו ממשפחותיהם בחו"ל עד לכשירחיב.

השתתף ביסוד " אגודת מרכז בעלי מלאכה" ובקנית האדמה לשכונתה החדשה.

כמו ביפו כך באחוזת בית המשיכה מספרה זו לתפקד כמספרה וכבית  דואר מאולתר

וכך הייתה מספרה זו בפועל גם "לבית הדואר הראשון" באחוזת בית אשר שירת חינם את הציבור עוד לפני פתיחת בית הדואר  ברחוב לילינבלום.

חוויה מיוחדת הייתה עבורו כאשר הוזמן לספר את הברון רוטשילד (1914) בעת ביקורו באחוזת בית , וכאשר הוזמן עבורו דליזנס  במיוחד לשם כך.

יזם הרצאות וקורסים שונים למבוגרים לשעות הפנאי והערב בגימנסיה הרצליה  ועסק בענייני ציבור שלא על מנת לקבל פרס.

נמנה בין הראשונים להם הוקצו אדמות בשטח שלימים הייתה "עיר גנים" ולאחר מכן  רמת-גן. באותה תקופה הוקצו 5 דונם קרקע לכל אחד – חמישה דונם אלה נועדו לו ולשלושת אחיו ואחותו.

בעת הגרוש החזיק בתעודה אוטומנית  מזויפת הנושאת  את תמונתו על שמו של נפתלי הבר ושידוע היה לו  כי נפטר. תעודה זו סייעה לו רבות לשם ניידות בין אחוזת בית דרך המושבות עין גנים זיכרון יעקב ושפיה ועד לגליל לשם העברת מידע מהנעשה באחוזת בית.

עוד בטרם הגרוש בתאום ועל פי בקשת דוד סמילנסקי שהיה חבר הועד באחוזת בית השתמש בתעודה זו לשם מתן עדות כוזבת אצל השלטונות התורכים בשל קשיים  לגליים. שניהם העידו כי אליהו בריסקר ( נפתלי הבר ) "היה הסנדק של נחום גוטמן בברית המילה"(כידוע הגיע נחום גוטמן לארץ בהיותו ילד).

היה מיוזמי הרעיון להקמת סוכנויות וחנויות לתוצרת הארץ ובעזרת המחלקה למסחר ותעשיה של ההנהלה הציונית בא"י פתח בתרפ"ג (1923)  בביתו שבשדרות רוטשילד סוכנות וחנות לתוצרת הארץ – הראשונה מסוגה בתל-אביב יפו והסביבה  ועזר בכך לביסוס החקלאות והתעשייה העברית בארץ.

היה בין ראשי ומארגני התערוכה הראשונה שהייתה היסוד ליריד המזרח בבית הספר לבנות שבנווה צדק ( 1924 )

יסד את בית החרושת הראשון בארץ לתעשיית  חוטי תפירה ברח' הקישון בתל-אביב.

בשל עיסוקיו ומעורבותו בחיי החברה בת"א סייע בקבלת סרטיפיקטים לקומץ "מוזמנים" ביניהם קיילה ושמואל רוגוב שהובאו לארץ כ"מומחים בתעשיית החוטים"  אך בפועל הועסקו ושוכנו במשך שנים רבות  בבית ביאליק  בתל אביב, היא כאם הבית והוא כספרן ואחראי על הספרייה, לפני בואו של הסופר משה אונגרפלד ולאחר מכן ביחד אתו.

היה בין קוני הקרקעות ב"אחוזה שבחיפה".

ב- (1935) בנה את ביתו ברמת גן שהיה בין הראשונים. העביר את בית החרושת לחוטי

תפירה לרמת גן ומשפחתו  עברה להתגורר בה.  יחד עם רעייתו וילדיו עבר את כל שלבי התפתחותה והיה מעורה בכל אשר בה.

פעל רבות למען הקשישים בר"ג  ועזר ביסוד מועדונם.  היה חבר  בו והשתתף במתן הרצאות בנושאי תנ"ך, עברית, תולדות תל-אביב והמדינה.

בשלהי שנת הראשונים  בי"ח  תמוז  תשכ"ג (10.7.63) הוזמן לבית נשיא המדינה דאז זלמן שז"ר לשם קבלת אות הוקרה על זכות ראשונים במפעלי התחייה בארץ.

נמנה בין שלושת האחרונים ממייסדי תל אביב  שנותרו בחיים בעת ההיא.

נפטר בשיבה טובה ביום ראשון כ"ו באלול תשכ"ו (1966).  הובא לקבורה בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בו טמונים הוריו רעייתו אחיו ואחותו.

כתבה:  בתו (מנשואיו השניים) צפרירה מירון (בריסקר)

צפרירה מירון:  גננת עירונית ותיקה שהתחילה דרכה בגן הילדים העירוני ממלכתי ברחוב שמעון רוקח בקומת הקרקע בביתו שבנווה צדק. עבדה שנים רבות כגננת עירונית בתל-אביב, כפר מלל ורמת- גן וכגננת שי"ח  בתל-אביב .

אלמנת ד"ר אהרון מירון ז"ל: מראשוני חוקרים והיועצים בנושאי בעיות המים ובריאות הסביבה בארץ.

myimages24תמונתו של אליהו בריסקר בצעירותו
myimages24  בית אליהו בריסקר שדרות רטשילד 15 בית דו קומתי עם גג רעפים
myimages24  סמליל בית החרושת לחוטים. משמאל – קיילה רוגוב בבית החרושת מימין – אליהו בריסקר ורעיתו עדה וקיילה רוגוב