וייס עקיבא אריה

ויס עקיבא-אריה וחוה-שרה  (לבית שמיגלסקי)  הרצל 2 פינת אחד העם

82vicefamilypicקיץ 1906. במועדון ישורון היה צפוף וחם. כמאה ועשרים איש השתתפו באספה של יהודי יפו. עקיבא- אריה ויס חש שזה הרגע וזה הקהל המתאים: יש לי תוכנית, אמר, איך לבנות עיר, עם רחובות מתוכננים, גנים, חשמל, מים, ביוב, והעיקר – נחיה בה חיים עבריים. באשר למימון, הזהיר, אל תצפו לנדבות מרוטשילד.

נשלם מכיסנו וניעזר בהלוואה. הצעתו נתקבלה במחיאות כפיים ובשירת התקווה. נבחר ועד: ויס- יושב –ראש, ברגר, חיותמן, סוכובולסקי-דנין וסמילנסקי ונוסדה אגודת "אחוזת בית", שבנתה את העיר העברית הראשונה, תל-אביב.

עקיבא-אריה ויס הכהן, נולד בכ"ז בכסלו התרכ"ט 1868 בגרודנו. אביו, יוסף חיים, היה צורף אמן. אמו, סימה בת רפאל הלוי, היתה בת למשפחה מנכבדי העיר סלונים. הוא גדל בלודז', למד לימודי קודש, לימודים כלליים ושפות. בנערותו חלם להיות אדריכל והתחיל בלימוד עצמי, אך מות אביו אילץ אותו לנהל במקומו את בית-המלאכה לכלי כסף וזהב. כשהתבסס, נשא לאישה את חוה-שרה שמיגלסקי, פתח בית מסחר חדש למסחר בתכשיטים והתמחה בסחר יהלומים.  חוה-שרה למדה במהירות את סודות המקצוע וסייעה בהצלחת העסק. לזוג נולדו ילדים, המשפחה גדלה, ונראה היה שההצלחה האירה להם פנים. אך איש חזון כעקיבא-אריה ויס, איננו נח לרגע – מרגע שנתוודע להרצל ולמשנתו הציונית נרתם מיד לעבודה, ייסד ועמד בראש אגודות ציוניות בלודז' ונשלח כנציגם לקונגרס הציוני. חלום גדול – השיבה לא"י עומד להתגשם וויס נשבה בקסמו.

בקיץ של  1904 החליט, לא די לדבר ציונות. נפרד ממשפחתו ומעסקיו ונסע לביקור בארץ. חוה-שרה לקחה על עצמה את עול הטיפול בילדים  ובעסק. בדרכו, בבירות, נודע לו על מות הרצל, המנהיג הנערץ עליו. בהגיעו ליפו, פגש בעיר אבלה וביהודים מיואשים, אך הוא החליט להמשיך בסיורו בארץ כמתוכנן. ויס נפגש עם מנהיגי היישוב, עם עולים מאוכזבים שחיכו לאניה הראשונה שתחזירם לארצות מוצאם, שמע, חקר, והגיע למסקנה אחת: אם רוצים לגאול את ארץ ישראל משממונה, צריך להקים בה ערים  תעשייתיות מודרניות, במתכונת הערים באלטנוילנד של הרצל, וביוזמה פרטית. כעבור חודשיים חזר ללודז' ובישר לאשתו ולילדיו שהחליט לחסל את עסקיו ולעלות לארץ, לבנות בה עיר עברית חדשה.

במשך שנתיים ימים, ויס התכונן לעליה, אסף ספרים ופרוספקטים שיעזרו לו בבניין העיר. חוה שרה קבלה את החלטת בעלה בלית ברירה. מכריה וחברותיה הזהירו אותה מפני התנאים הקשים הצפויים לה וילדיה במדבר הקרוי א"י, אבל היא ידעה שהחלטתו נחושה, ושום דבר שבעולם לא יניע אותו מלבצעה

בי"ב בתמוז תרס"ו 1906 הגשים ויס את חלום העליה לארץ. יחד עם רעיתו וששת ילדיהם, (הקטן בהם הרצל בן 3 חודשים) עלה בחוף יפו. כבר באותו ערב הוזמן לאספה של יהודי יפו על ידי דוד סמילנסקי, שכנו. זה היה הערב שבו הוקמה אגודת "אחוזת בית". ויס הגה רעיון חדשני. לפני כן נבנו שכונות קטנות וצפופות ביפו, כמו נווה-צדק ונווה-שלום, שסיפקו דיור דל לעשרות משפחות בלבד. אחוזת-בית, לעומתן, נועדה להיות תחילתה של עיר עברית חדישה ומתוכננת, שתשנה את פני ההתיישבות בארץ.   "וכמו שהעיר ניו-יורק מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו-יורק הארץ-ישראלית," תיאר ויס את העיר שחזה, בעלון תעמולה, שכתב בקיץ  1906 ושהופץ בין יהודי יפו. ויס נרתם מיד לעבודה  והקדיש את כל עיתותיו להגשמת חלומו. לפרנסת משפחתו, פתח בית מסחר לתכשיטים ביפו, אך במקום לקוחות באו לשם יהודי יפו להתעדכן בהתקדמות "אחוזת בית". באותם ימים, ימי השלטון התורכי, רכישת שטח גדול של אדמה לבניין עיר, הייתה מטלה קשה ביותר. התעוררו וויכוחים בין חברי האגודה באשר למגרש. חברים שחששו מסיבוכים כספיים, מהמרחק מיפו, ומהסכנות הביטחוניות, העדיפו להסתפק בקניית מגרש קטן, שיספיק לקבוצתם בלבד, בקרבת יפו, אך ויס שחלם על בניין עיר גדולה, התעקש ועמד על כך שיקנו את השטח הגדול והמרוחק מיפו – כרם ג'יבאלי, שאפשר התרחבות בעתיד וניהול חיים עבריים עצמאיים. ויס הצליח. מי שהאמין הפקיד כסף לרכישת המגרש בבנק, מי שלא האמין פרש מהאגודה וקבל את כספו בחזרה. השטח של כרם ג'יבאלי נקנה, ועכשיו צריך לבנות עיר. ויס עשה ימים ולילות בעבודתו. יום יום רכב על חמורו, מיפו לכרם ובחזרה, ויותר ויותר נקשר למקום. עמד על גבעה, צפה על רצועת הים הכחולה וחלם על העיר שתקום, על הספינות שיעגנו בנמל ויביאו המוני עולים, ועל הסחורות שיפליגו לרחבי העולם. על הבתים שייבנו על החולות, על עיר מתוכננת עם רחובות, מוסדות חינוך ותרבות, על עצי הפרי בגינות הבתים, ועל העברית שתשלוט בעיר החדשה.

החלום –  חלום, אך העבודה היומיומית בבניין עיר מפרכת, רבת מכשולים מבית ומחוץ, ולעתים כפוית טובה. המגרש שנקנה, גבעות וגאיות, וצריך ליישרו בטרם מתחילים לבנות. מהנדסים העריכו את העבודה בסכום עתק והמליצו למכור אותו ולקנות חדש. ויס התנגד, חישב מחדש והודיע לוועד שהוא מתחייב לנהל את העבודה בסכום קטן בהרבה, והעיקר בעבודה עברית. עשרים מריצנים עבריים התייצבו על גבעות החול וויס בראשם. הוא תכנן מריצה חדשה, חזקה, והחליף את גלגל העץ בגלגל מתכת. הפועלים עבדו במרץ, והשטח היה למישור.

בוועדת הבניין, שבראשה עמד ויס, הזמינו תכניות אצל מהנדסים, חלקו את השטח למגרשים, והחליטו להגרילם בין החברים. ההגרלה נערכה בכ' בניסן, בחול המועד של  פסח תרס"ט (1909).  ויס שערך את ההגרלה, המציא שיטה חדשה כדי למנוע טענות של זיופים. "רשמתי את כל שמות החברים הראויים להשתתף בקלפי, לא על פתקאות נייר, כי אם בתוך צדפים לבנים מאלה המצויים על שפת הים. ואילו את המספרים של המגרשים כתבתי בתוך צדפים בעלי צבע אחר. ומכיוון שדבר זה היה חדש, אי אפשר היה להכין מראש ערעורים וההגרלה התחילה בשעה מוצלחת, על מגרשי היישור ליד שדרות רוטשילד" (ע.א. ויס, ראשיתה של תל אביב)  ויס עמד מול הקהל וקרא את תקנון ההגרלה. ההגרלה התנהלה ללא תקלות, והמשפחות הזוכות מהרו, כל אחת,  למגרשה, להכירו, לטייל בו, ולחלום על הבית שייבנו בעיר החדשה. גם בעניין המימון, ויס עמד בהבטחתו. הוא הצליח לשכנע את הקק"ל לישראל, ברצינות חברי האגודה, וזו החליטה לתת הלוואה מסחרית לבונים. להתחלת הבנייה, חסרו רק המים, אך גם לבעיה הזו, ויס מצא פיתרון. הוא סייר בבארות השכנים באזור, חקר ולמד, וקיבל על עצמו לנהל את חפירת באר המים הראשונה באחוזת-בית. (לימים, בשדרות רוטשילד פינת נחלת בנימין) העבודה החלה, וכשהגיעו למים,  ויס סיתת אבן, חרת עליה את שמו ואת התאריך, והניחה בבאר. ויס זכה לשתות את כוס המים המתוקים הראשונה של העיר תל אביב.

ראשון בבונים היה ראובן סגל. בי' באב תרס"ט 1909 השתתף ויס בהנחת אבן הפינה לגימנסיה העברית הרצליה. הגימנסיה נבנתה באחוזת בית בזכותו. הוא הצליח לשכנע את הנדבן מוזר, שתרם מכספו לבניין הגימנסיה, לבנותה בעיר העברית, ולא באחת המושבות. באותה שנה כבר למדו חמישה מילדי המשפחה במחזורים הראשונים של הגימנסיה.  ויס היה חבר בועד המנהל וגזבר הגימנסיה.

באותו יום הניח ויס את אבן הפינה לביתו ברחוב הרצל 2, מול הגימנסיה. כעבור פחות משנה, שיירה של גמלים, הובילה את רהיטי המשפחה, מיפו לביתה החדש, באחוזת-בית.  ויס היה גם המתכנן וגם הקבלן של הבית שבנה ברצל 2. הבית נבנה בלבני מלט, שיוצרו בבית החרושת של ארבר ביפו, כולו בעבודה עברית. מסביב לבית נטעה גינה עם עצי פרי. ועוד שמחה במשפחה, בת נולדה, שביעית במניין ילדי משפחת ויס, אחוזבית שמה, של שם האגודה שייסד אביה,  והיא הבת הראשונה של תל  אביב.

הבתים הראשונים של אחוזת בית עמדו איתן על גבעות החול. יהודי יפו באו לבקר ביישוב העברי החדש והשתאו על הפלא. רבים מהם לא האמינו בחברי האגודה  ואף לעגו להם שכספם  ירד לטמיון.

 עתה משהגשים עקיבא- אריה את חלומו, חוה שרה צפתה, שסוף סוף, יקדיש מזמנו למשפחה. לא סוד הוא שבתקופת עבודתו לטובת אחוזת-בית, זנח את עסקיו, מצבה הכלכלי של המשפחה היה קשה, ומרבית העול נפל על כתפיה. אך לויס  לא היה  די בששים הבתים הראשונים. באסיפה, הציע לחברי האגודה, לקחת עוד הלוואה, לקנות יחד שטח אדמה נוסף, לתכנן ולהרחיב את העיר, וכך לשלוט בתכנון ולמנוע ספוקלציה בעתיד. החברים סרבו. די היה להם בהלוואה אחת ובבית שמושכן כערובה לבנק. ויס הודיע מיד על התפטרותו מהוועד והמשיך ביוזמות עצמאיות.  בין יוזמותיו: ייסוד חברות לרכישת קרקעות, בהן "חברה חדשה", וחברות לתכנון ולבנייה. יזם הקמת בית כנסת גדול ב 1911, תכנן תכנית אדריכלית ואף החל לבנותו ביהודה הלוי, אך בנייתו הופסקה. בנה את ראינוע "עדן" ואת בית הדואר הראשון ברחוב לילנבלום. תכנן ובנה את בית חרושת לודז'יה, ובתי מגורים רבים בתל אביב. ביניהם, בית ברחוב מזא"ה 20, שעבר תהליך של שימור. הצלחתו בבניין "אחוזת בית"  הקנתה לו שם של מומחה בבניין ערים. הוא  נשלח לרפיח ב 1911, על ידי קבוצת יזמים, לבדוק אפשרות להקמת עיר חדשה במקום. חברי "בית וגן" לימים בת ים, הזמינו אותו לנהל את חברתם שנכשלה. בערוב ימיו, חלם על עיר אידיאלית שתעלה על תל אביב, עיר חלומותיו הראשונה, ויסד את חברת "נחלת אבות", אך לא זכה להגשים את חלומו.

ויס היה חלוץ גם בתחום הראינוע. הוא רכש מצלמת ראינוע, צילם ופיתח סרטים ממראות הארץ, ואלה הוצגו בראינוע "עדן" בתל אביב ובסינמה בירושלים. לחברת הסרטים שרשם כחוק ב- 1914 קרא "אורה חדשה". בתקופת הגירוש, במלחמת העולם הראשונה, גלתה משפחת ויס לטבריה. גם שם המשיך ביוזמותיו וייסד את חברת "חמי טבריה". במקביל ליוזמותיו החלוציות המשיך לסחור ביהלומים. ב 1937 ייסד את מועדון היהלום, הבורסה של ימינו,  נבחר לנשיא המועדון לכל ימי חייו, ושימש כבורר.

חוה-שרה, שלקחה על עצמה את עול הטיפול בילדים וניהול הבית, אפשרה לעקיבא אריה להגשים את מפעליו החלוציים . תלאות רבות, חרדות ודאגות, גם כלכליות, ליוו את חייה בארץ ישראל. לילה אחד שלעולם לא שכחה, היה הלילה הראשון שלה ביפו, כאשר עקיבא-אריה, הלך לאספה במועדון ישורון, והשאיר אותה עם הילדים בדירה ביפו, עייפים ורצוצים, מהמסע המפרך, מלודז' לא"י. כשאחר לחזור, חששה לגורלו, שמא תקפו אותו שודדים בדרך. כשבא, פרצה בבכי והתאוננה שגם כאן בארץ הוא הולך לאספות, וכבר ביום הראשון לעלייתם השאירה לבד בעיר זרה. סמילנסקי, שליווה את ויס, ניחם אותה ואמר לה: גברת ויס הערב נפל דבר חשוב מאד ביישוב ועלייך להיות גאה בבעלך. ואכן, האושר והסיפוק שמלאו אותה בעקבות הצלחתו, במפעליו לטובת היישוב בארץ, עזרו לה להתגבר על התקופות הקשות.

לילות שבת, בבית החדש באחוזת בית,הארוחה החגיגית, עקיבא אריה ושבעת ילדיה, שרים משירי חנינא קרצ'בסקי, וקהל תל אביבי נעצר ליד החלונות להקשיב. לילות הסדר, שהכינה ברוב פאר, עם ארוחה צמחונית למשפחה, ולאורחים רבים. וחג החנוכה שבו חל גם יום ההולדת של עקיבא- אריה, כל אלה מלאו אותה בשמחה ובאושר. בית ויס המה תמיד מאנשים רבים, והיא מארחת ומשתתפת. הגיעו יוצאי העיר לודז', שבאו לקבל עצה טובה על ההתאקלמות בארץ. חוה שרה שמשה להם הוכחה ומופת, שלמרות הקשיים, אפשר לחיות בארץ. הגיעו משתתפי האספות, של החברות הרבות, שויס ייסד, ופעלו בביתו. הבית, היה גם בית פתוח לתלמידי הגימנסיה, חברי הילדים, שבאו, אם להכין שיעורים ואם לטעום מאכל ממטבחה הצמחוני של חוה שרה.

ילדי משפחת ויס: חיה (נשאה לשאול זיו) דבורה (נשאה לחיים שחר) אסתר (נשאה לאברהם שניר) יהודית (נשאה ליוסף יקותיאלי) דניאל (נשא לחיה ברש) הרצל  (נפטר בנערותו) אחוזבית.

חוה שרה ויס נפטרה בערב ראש השנה תש"ה 1945 ונקברה בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור.

עקיבא אריה ויס נפטר בערב שבועות תש"ז 1947 ונקבר בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור.

רחוב עקיבא- אריה, בצפון תל-אביב, נקרא על שמו. בית ויס ברחוב הרצל 2, עבר תהליך של  שימור ושיחזור. במבואה לבית, תצוגה היסטורית, פתוחה לציבור.

הנכד אמנון יקותיאלי  ז"ל – הבן של  יהודית ( ויס ) ויוסף יקותיאלי נהרג בקרב על המבצר בנבי יושע  במלחמת השחרור בי"א בניסן תש"ח.

myimages24  תמונת זוג המייסדים
myimages24  בית משפחת ויס
myimages24  תמונת משפחת ויס
excel64  עץ המשפחה
myimages24  אחוזת בית הבת הראשונה של תל אביב
myimages24  בית הדאר הראשון, מימין ע.א. ויס קבלן הבניין
myimages24  מצבת הזוג וייס בטרומפלדור